|
|
עמוד:9
אצל האדם כיצור אנושי תהליכי ההתפתחות השונים מובילים אותו אל אופני חשיבה או רגש והתנהגות , השונים זה מזה לפעמים בקיצוניות , אך האופי האינטגרטיבי של האדם מאפשר לאחד את שתי הנטיות האנטגוניסטיות ולחוש את הרציפות שמעבר לשינויים . ואכן , כאשר אנו עובדים על יכולת ההשתנות של האדם , אנחנו חייבים לחזק את התחושה הקיומית ואת הרציפות הקיומית הזו אל מעבר לשינויים הדרמטיים החלים באדם . המוביליות המתוארת על ידי המחברים בספר , בעקבות תורתו של פרופ' רנד , תואמת בהחלט תהליכים אלו . הרמב"ם במלרד'ננלכים , חלק שלישי , פרק נ"ד , מונה את ארבע השלמויות : ( 1 ) שלמות הרכוש ( 2 ) שלמות הכושר הגופני ( 3 ) שלמות המעלות המידתיות , דהיינו שלמות המוסר המתבטא במצוות ( 4 ) שלמות השגת המעלות ההגיוניות , דהיינו הכרת ה . ' שלמויות אלה הן הכרחיות , אך אינן יוצרות את השלמות המייחדת את האדם משאר היצורים . כך ה ^ מ - *!^ "שיהיה לי" - העושר , שלמות הרכוש , איננו מוסיף לשלמותו של האדם בהיותו כולו מחוצה לו . ארם יכול להיות בעל רכוש גדול , ואפילו לא לדעת שיש לו כל זה , אז במה יוסיף זה לשלמותו . אם באחד הבנקים שהוא לא מכיר מונחים לזכותו כל אדמות אלסקה , האם זה משנה במשהו אותו ואת שלמותו ? ואילו היינו מתייחסים ל"שיהיה לי" רק כאל שאיפה , וכי השאיפה יש בה כדי לשנות את קיומו ואת הכוח הגופני שרבים רוצים לרכוש ? ובמה משיג האדם החזק הזה את שלמותו שהיא ייחודיותו ? ואפילו הגורם השלישי , דהיינו חכמתו ומסורותיו ומידותיו הטובות של האדם , דהיינו ההתנהגויות החברתיות , הרי הן כולן תלויות בקיומה של סביבה אנושית שלה הוא יכול לייחס מידות אלה . ומה יקרה לו לאותו האיש המוצא עצמו כאופן היפותטי מבודד בתוך אי , האם שלמות המבוססת על חכמתו ועל מוסריותו לא תמומש עקב היותו בודד ולא מסוגל לממש את שלמותו , זו הדורשת הימצאותה של חברה ? הרמב"ם מגיע למסקנה שהשלמות האנושית מתבטאת רק באותה הכרה אולטימטיבית של ה . ' גם הרמב"ם המבסס את דבריו על ירמיהו : "אל יתהלל חכם בחכמתו , ואל יתהלל הגיבור בגבורתו , ואל יתהלל עשיר בעשרו , כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי" ( ירמיה ט , כב-כג , ( רואה את השלמויות האלה כשלבים הכרחיים המובילים את האדם ומאפשרים לזוכים לכך להגיע אל השלב האולטימטיבי של שלמות האדם .
|
|