|
|
עמוד:13
13 מדיניות ושירותים בבריאות הנפש בישראל שקיבלתי ממנו במהלך השנים . כמו כן תודה לדיוויד רועה, ליחיאל שרשבסקי, לרונית דודאי, לנעמי הדס-לידור ולמקס לכמן . אני מבקש להודות לדיוויד מיכאניק, המייסד והמנהל של המכון לחקר הבריאות, שירותי הבריאות והזקנה שבאוניברסיטת רטגרס בניו ג'רזי, שהשפיע רבות במחקריו ובתבונתו על ההכרה בתרומה של מדעי החברה להבנה של מדיניות הבריאות ולעיצובה ; לג'רי גרוב ז"ל ההיסטוריון של הרפואה, שממנו למדתי רבות על ההיסטוריה של ההתמודדות החברתית עם תופעת השיגעון, או בהגדרה המודרנית : מחלות הנפש ; אני מבקש להודות גם לפול לרמן, שתרם רבות להבנה של תופעת האל-מיסוד וספיחיה בארה"ב . במהלך השנים נעזרתי בעוזרי מחקר ובעוזרי הוראה, אשר כמה מהם היו גם דוקטורנטים בהנחייתי . המילה "עזרה" אינה משקפת כהלכה את התרומה המהותית הרבה שאלה תרמו לתכנים המשתקפים בספר זה . אני מבקש להודות במיוחד לחיים בלייך, לניקול דהאן, לרוברט וָויֵיר, לקארין זיו, לשולה ליבנה, לאדריאנה פלדמן ז"ל, לנורה קורין-לנגר, להדס רוזן ולנאוה תלפז . במהלך עבודתי האקדמית זכיתי בסיוע של ארגון ג'וינט-ישראל . אין לי ספק שתוצאות המחקרים שנתמכו על ידם השתקפו בספר, ואני מבקש להודות לארגון הג'וינט, למנהליו לאורך השנים ולצבי פיין, שליווה אותי בתשומת לב רבה לאורך פעילותי האקדמית . בשני העשורים האחרונים ובעיקר לאחר פרישתי מהאוניברסיטה העברית הייתי קשור בהתנדבות לשני מוסדות, המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות ולמרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל . אני מבקש להודות לאליק אבירם, לזיוה ספיבק ולהנהלת המכון הלאומי למדיניות הבריאות על שהשכילו לקיים סדנה במלאת עשור לחוק שיקום נכי נפש בקהילה, והזמינו לסדנה זו ארבעה מבכירי המומחים בעולם בנושא . אין לי ספק שסדנה זו תרמה לנושא ותוצאותיה ניכרות מעל דפי ספר זה . תודה למרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל על
|
|