|
|
עמוד:3
ליונתן, נכדי האהוב " [ . . . ] והחינוך יהא אפוא בקיאות בעצם הדבר הזה : בְּהַפְנָיָה ; דהיינו – הידיעה כיצד יוסב אותו כוח - נשמה בדרך קלה ויעילה ביותר, ואינו בא ליצור בכוח זה את הרְאִיָה, כי אם מניח שזו כבר מצויה בו, אלא [ שכוח - נשמה זה ] אינו מכוּוָן לצד הנכון, ואינו מביט אל אשר צריך היה ; ולכך יביאנו החינוך" . ( אפלטון, פוליטיאה ) "האדם הוא הבריה היחידה הזקוקה לחינוך . כלומר, בחינוך אנו מבינים טיפול ( הזנה, השגחה ) , משמעת ( עיבוד - טיפוח ) והשכלה, לרבות תרבות . מכאן נובע שהאדם הוא עולל, חניך ותלמיד" . ( עמנואל קאנט, על החינוך ) "על האדם לרכוש ולהשיג את מה שהוא אמור להיות ; דבר זה אינו נתון לו באורח אינסטינקטיבי . על זה מבוססת זכותו של הילד להתחנך . [ . . . ] המִשמעת היא אחד המומנטים החשובים בחינוך, דהיינו – שבירת רצונו העצמי של הילד, ובכך [ גם ] ביעור היסודות החושיים והטבעיים גרידא [ שבקִרבו ] . [ . . . ] הילדים חופשיים כשלעצמם, והחיים הם המציאות הבלתי - אמצעית של החירות הזאת ; לפיכך, הילדים אינם שייכים כחפצים לאנשים אחרים ו [ אף ] לא להוריהם . מבחינת יחסי המשפחה יש לחינוך שלהם יעוּד חיובי : שהמוסריות תוחדר אל קִרבם ותיהפך להרגשה בלתי - אמצעית, עדיין חופשית מניגודים, והנשמה – כיסוד החיים המוסריים – תחיה את חייה הראשונים באהבה, באמון ובציות" . ( גיאורג - וילהלם - פרידריך היגל, קווי - היסוד לפילוסופיית המשפט ) "התורה המטריאליסטית האומרת, כי האנשים הם יצירי הנסיבות והחינוך, ואילו אנשים שנִשתנוּהם יצירי נסיבות אחרות וחינוך שנשתנה – שוכחת שבני - אדם הם - הם המשנים את הנסיבות, והמחנך עצמו בדין הוא שיחונך [ . . . ] " . ( קרל מרקס, התזה ה - 3 על פויירבאך ) "אבל הלא גזירה גזורה היא על הילדות לבוא לידי גמר, הרי חייב אדם להתגבר עליה ! אי - אפשר לו לאדם להיות ילד עד סוף ימיו, בעל כרחו עליו לצאת החוצה מילדותו אל תוך 'חיים עוינים' . יאה לדבר הזה השם 'חינוך לממשות' [ . . . ] " . ( זיגמונד פרויד, עתידה של אשליה )
|
|