|
|
עמוד:14
14 יהודה ישראלי, אסתר פלד יהודה : גם כשאני מרגיש את הסלידה שלי כלפי הסוציופת או כלפי השיטה שלו לחיות, זהו סוג של שקר, שגם אני לוקה בו . כלומר, אני חש את הסלידה שלי עצמי ויחד עם זאת מסתייג מן הסלידה הזאת . למשל : יש טבעונים שעבורם אוכלי הבשר הם סוציופתים, וישנם גסטרונומים שיכללו את הטבעונים בקטגוריה של מיזנתרופים . אין קהילה אחת נכונה ואובייקטיבית שקובעת "מי בסדר" . כאשר חייל של מאפיונר מסרב פקודה, הוא פועל בעד או נגד החוק ? תלוי במסגרת ההתייחסות שהוא בוחר, והבחירה היא שלו . נתן שרנסקי או מרואן ברגותי לא הסמיכו את בית המשפט הרוסי או הישראלי לשפוט אותם . הם קיבלו עליהם חוק אחר . אסתר : זאת אומרת, בעצם, שכל המוסד הערכי החברתי מיוסד על ישות שהיא בדויה, פיקטיבית, ועל כל פנים ודאי שלא אמיתית . יהודה : זהו האחר הגדול הדמיוני . והאמירה הלאקאניאנית היא : האחר הגדול לא קיים, אבל זו לא סיבה לסרב להשתמש בו, משום שהוא חיוני . אסתר : כלומר הוא שימושי . יהודה : אכן . אסתר : כלומר, עשית רדוקציה של ה"נכון", ה"טוב", שמלווה אותנו משחר קיומה של האנושות, אל ה"שימושי" . יהודה : נכון . אני יורד מן השמים אל הארץ, וכאן מה שיש הוא : שימושיות ותשוקה . כי יש להבין גם את האמונה בחוק בתור פטנט לתשוקה . כך נוסדה מלכתחילה התשוקה אצל הסובייקט, בתור אפקט של החוק ששם סייג להתענגות . זהו תסביך אדיפוס המכונן . אסתר : איך משרתת האמונה בחוק את התשוקה ? יהודה : מאמנת הכושר מצווה עליי לעשות דברים שבעצלותי ממש לא בא לי לעשות אותם, אבל הנה : אני משלם לה כדי שתרדה בי,
|
|