|
|
עמוד:10
10 יהודה ישראלי, אסתר פלד ההשפעות המודעות והלא מודעות שעיצבו את חייו, מן המילים ומן התשוקות של הסובבים אותו ושל דורי דורות לפניהם, כך הוא יכול לבחור להשתחרר מהן, ובסופו של דבר גם לקבל את גבולות השחרור, כלומר להכיר במה שניתן לשנותו ובמה שלא ניתן . זהו התהליך האנליטי . אסתר : בזאת אתה מציב את הסובייקט לבדו במרכזו של היקום, ואם אני מבינה היטב, זהו יקום שאין לו שמים . והסובייקט, אם הוא רוצה בכך, יכול לבחור לעצמו שמים, כלומר אמונה בכוח כלשהו שמחוץ לו עצמו . אבל גם באשר לזה אתה מניח אותו להחליט לבדו . אז זהו המצב האנושי ? הסובייקט הוא לגמרי לבדו ? יהודה : לא בדיוק . אסתר : איך "לא בדיוק" ? יהודה : לא לבדו, כי הוא כבר עמוס בערכים, בהיסטוריה . וגם : הסובייקט אינו יצור נבדל אלא שזור בסביבתו . ואולם אכן כך : יש עמדה שבה הוא לבדו בוחר . אסתר : במילים אחרות, בעוד אני חוששת כי הסובייקט לבדו לא יוכל לעמוד במשימת ההכרעה באשר לחייו, ואני נחלצת לסייע לו ולהוסיף גבולות ובמקרה הקיצוני גבולות מטעם בורא עולם בכבודו ובעצמו, אתה מספר לנו כי הסובייקט סובל מעודף, ולא מחוסר, של כלים ושל יועצים שיסייעו לו בעיצוב חייו . כלומר, הנחת הבסיס שלך באשר לציוד ( "אפרטוס" ) של התודעה האנושית הפוכה משלי ! יהודה : אכן . הוא סובל מעודף הזדהויות . אסתר : יהודה, אבוי לנו ! איך קרה לנו שמיד בתחילת הדיאלוג שלנו התפתח דיון פילוסופי . . . אני אומרת זאת כי בפתח דבריך הצהרת, בעצם, הצהרה פוסט – מודרנית . אם האדם לבדו בוחר, ואין גבולות חיצוניים לו ( או במילים אחרות, אין בכלל שום דבר טרנסצנדנטי
|
|