|
|
עמוד:10
ויקטור הוגו 10 מדאם דה סטאל ( de Staël ) , סופרת ואשת חברה שוויצרית שהובילה חוגים ספרותיים בצרפת ובגרמניה, הגדירה בספרה על גרמניה ( De l ’ Allemagne ) את הדרמה הרומנטית ככזו שעוסקת בהיסטוריה ( בעיקר של ימי הביניים ) , לעומת הדרמה הקלסית שעוסקת במיתולוגיה . בתוך השוואתה, שייכה את הדרמה הצרפתית של תור הזהב לקלסיקה ואת הדרמה הגרמנית ( שבתוכה כללה את ויליאם שייקספיר ) לרומנטיקה . היא ביקשה להעלים מהדרמה את החרוז האלכסנדריני, סימן ההיכר של הקלסיקה הצרפתית . הסיבה לכך הייתה שעבורה הוא "הדיר מהתיאטרון קשת רחבה של רגשות" . גם סטנדאל, בספרו ראסין ושייקספיר , גרס שבשנים שעברו מאז המהפכה הצרפתית השתנה בצרפת כה הרבה, כך שגם התיאטרון אינו צריך להישאר זהה . מהבחינה הפוליטית התנועה הרומנטית התאפיינה בשמרנות ; רבים מחבריה היו מלוכניים, בהם ויקטור הוגו . כמו מהבחינה הפואטית, אנשיה נעו בין חדשנות לריאקציונריות . הרומנטיקנים מהדור הראשון, בהם אלפרד דה מיסה ( De Musset ) , פרנסואה‑‑רנה דה שאטובריאן ( Chateaubriand ) והוגו, ביטאו מעין התפכחות מערכיה של המהפכה וגעגוע לצרפת הישנה .
|
|