|
|
עמוד:14
זיקה מרתקת בין תפיסת בריאת העולם לבין תפיסת בריאת ישראל כעם . עיצוב דמותה של ירושלים לעתיד לבוא והייעוד שאותו תמלא באחרית הימים קשורים קשר בל ינתק לדימויי העבר . את התיזה הזו בודק זקוביץ באמצעות ניתוח שלוש נבואות המופיעות בספר ישעיהו . מאמרו של גודמן, עוסק במפעל הקמת הר הבית ובית המקדש בימי הורדוס, תוך בחינת הקשרו הפוליטי הבינלאומי של המפעל תחת חסותה של רומא . לדעת גודמן, ובשונה מן הרושם הנוצר מיוספוס ומחז"ל, מפעלו של הורדוס לא נעשה תחת חשש מתגובת הרומאים אלא נעשה בהסכמתו ובעידודו של המשטר הרומי בראשותו של אוגוסטוס שראה במפעל זה ( ששירת את מטרותיו הפוליטיות ) חלק מעיצובה המחודש של הזהות הרומית האימפריאלית לאחר מלחמת האזרחים שהביאה אותו לשלטון . את החלק הארכיאולוגי של הכנס פותח מאמרם של אורטל כלף פיליפ ווקוסבוביץ העוסק בממצאים בעיר דוד מתקופת הברזל 2 ( ימי הבית הראשון ) . כלף ווקוסבוביץ ממשיכים את החפירה Uחטשב , הנמצא סמוך לפיר וורן ולחדרים החצובים שהתגלו על ידי משלחת פארקר בראשית המאה העשרים ונחפרו שוב על ידי ריייך ושוקרון לפני שנים אחדות . המאמר מציג סקירה תמציתית של הממצא אך מתמקד בשתי טביעות חותם ( מני רבות ) שהתגלו באתר וטרם פורסמו : האחת של "רפאיהו בן צפניה" והשניה של "משולם בן מקניהו" . השם רפאיהו מופיע בגירסה מעט שונה בתעודות אל יהודו העוסקות במשפחות הגולים שבנו את חייהן מחדש "על נהרות בבל" . מאמרם של יובל ברוך ורוני רייך הוא נושאי, והוא מעביר אותנו לימי הבית השני ולתקופה הביזנטית . ברוך ורייך מסכמים את הידוע לנו על דמותה של מנורת המקדש כפי שהיא מופיעה בממצא הארכיאולוגי מתקופות אלה, תוך נסיון להסביר מדוע וכיצד הפך דימוי המנורה מסמל נדיר יחסית לאחד הייצוגים המובהקים ביותר של היהדות במהלך הדורות . ארי לוי החופר ברחוב המדורג משלהי ימי הבית השני העולה מחומתה הדרומית של העיר לעבר הר הבית ( "דרך עולי הרגל", בשמה התיירותי ) , מציג במאמרו את המידע העולה מעונות החפירה האחרונות באתר . הניתוח האדריכלי של הרחוב ובעיקר הקשרו האורבני מלמדים על היותו שוק עירוני חשוב ( השוק התחתון ? ) שבו התקיימה פעילות מסחרית וחברתית ענפה ובכיכר המשולבת בו ישב, אולי, האגורנומוס, המפקח על השווקים, כפי שמעידים שולחנות המדידה, המשקולות לשקילת סחורות והמטבעות הרבים שהתגלו בחפירתו . את סיפורו של הרחוב הירושלמי משלהי ימי הבית השני חותם מאמרו של רוני רייך המעלה תמיהה : מדוע שרד ריצוף הרחוב המקורי בחלק ממנו אך נעלם מחלקו האחר ? התשובה לשאלה, כך מתברר, נעוצה בפרשיה שהתרחשה באתר בראשית ימי השלטון הבריטי בירושלים . בברכה ד"ר אייל מירון עורך הספר 14 דבר העורך
|
|