|
|
עמוד:14
14 דנה אמיר שרובן עוסקות בשפה הייחודית המאפיינת את מה שנהוג לכנות "מקרים קשים" : שלושת הממדים של התופעה האובססיבית, הכפילות הממאירה של סצנת גילוי העריות, האפיונים הייחודיים של שפת המעוול, היחס בין מגדריות אקטואלית למגדריות פנטזמטית . בצד אלו כוללת אסופה זו גם פרקים העוסקים במעין מטא – התבוננות בכתיבה הפסיכואנליטית עצמה . אמיר משייטת בין הקואורדינטות הלשוניות והמוזיקליות שהיא יוצרת כקלינאית מנוסה ובוטחת . בפרק הראשון היא מראה כיצד במוזיקה ישנם אזורים טונליים הנשמעים לכללים ולתחביר קיים לצד אזורים א – טונליים, הכוללים קטיעות, הפסקות ומתח, אך בו – בזמן גם יוצרים תנועת חיפוש מתמדת . הקואורדינטות המוזיקליות משמשות אותה לתיאור המציאות הנפשית המכילה גם היא מתח מתמיד בין מצבים רוויים ושגורים לבין מצבים בלתי רוויים שהם בעלי פוטנציאל של סיכוי וסיכון, אגב הצבעה על אזורים של מודולציה, שהם אזורים של הסטה, לעומת אזורים של טרנספורמציה, המגלמים שינוי אמיתי . בפרק השני אמיר עוסקת בכפילות הממאירה של הגילוי והכיסוי המאפיינת את סצנת גילוי העריות, בניסיון להצביע באופן שטרם נחקר בספרות על הדרכים שבהן שפת העריות הכפולה "משקרת באמצעות האמת" או מתחזה לכזו שיוצרת חיבור אך למעשה מתקיפה כל אפשרות לחיבור . בפרק השלישי אמיר משתמשת בדמות ספרותית, אורלנדו מאת וירג'יניה וולף, כדי לתאר שני סוגים של חציה מגדרית : חציה מגדרית מסוג "סזורה", המחוללת טרנספורמציה של העודפות המגדרית, לעומת חציה מגדרית מסוג חתך, המגלמת בעצמה acting - out של העודפות הזאת במקום טרנספורמציה שלה . בפרק הרביעי אמיר משתמשת באבחנותיו של הבלשן רומן יאקובסון כדי להציע הבנה אינטגרטיבית של ההפרעה הכפייתית כאינטראקציה ייחודית בין ממד מטפורי, ממד מטונימי וממד שהיא עצמה מוסיפה, הוא הממד הפסיכוטי . ממדים אלו
|
|