|
|
עמוד:13
13 וידויי מסך כזירה ממשית שמאפשרת לנו לחוש מרקמים גלויים ונסתרים של הנפש באופן שיכול להעניק רובד ייחודי של הבנה לסיטואציות ולתופעות קליניות . היא מעמידה תפיסה עקבית שלפיה ניתן לקשר ולהדגים את התופעות הנורמליות והאקסצנטריות שאנו פוגשים בקליניקה באמצעות ארגון חומרי הנפש בעזרת תופעות ובאמצעי הבעה לשוניים . במובן זה, כתיבתה היא המשך של מסורת חשובה שהחלו בה כותבים כמו ז'וליה קריסטבה, ז'אק לאקאן ולוס איריגארי . במסורת זו אמיר מציבה חידוש ואתגר להגות הפסיכואנליטית, שמאז ומתמיד נשענה על הסיטואציה הקלינית, בכך שהיא מפתחת ומרחיבה מקור נוסף ומשלים לתיאור העולם הפנימי : מבני עומק לשוניים ומנגנונים פואטיים אשר משקפים גם הם עקרונות נפשיים, "עובדות" וחוקים נסתרים שמניעים את הנפש . התבוננותה של אמיר מוסיפה זווית בין – תחומית ייחודית המעשירה את המאגר המושגי של התיאוריה הפסיכואנליטית ואת תובנותיה . מאחר שגם שירה וספרות מדברות בשמו של המוסתר, ומאחר שגם הן, כמו הפסיכואנליזה, אינן מבינות את המציאות הבנה רציונלית, ניתן לגלות דרכן חוקים ועקרונות נפשיים . אמיר מראה לנו כיצד חקירה זו משתווה בעומקה ובדיוקה לתובנות שנחשפות בחדר הטיפולים . ספריה ומאמריה מספקים אפוא ארגז כלים לשוניים המציע לקורא אמצעי זיהוי שונים מן האמצעים הרגילים והשגורים : לדוגמה, אמיר מראה כיצד אופני הייצוג הספרותיים – לשוניים מדייקים תהליכים נפשיים ותהליכים טיפוליים כאחד . סטרוקטורות מוזיקליות טונליות ואַ – טונליות, כללי הרמוניה ודיסהרמוניה, רמות שונות של מטפורִיוּת, מתגלים כמצויים בתשתיתם של תהליכי נפש עמוקים . השימוש הייחודי הזה באמצעים מוזיקליים ולשוניים מוביל את הקורא למחוזות חדשים שהתיאוריה הפסיכואנליטית טרם הגיעה אליהם . באסופת מאמרים זו נרקמות תובנות פסיכואנליטיות עמוקות,
|
|