|
|
עמוד:10
10 דנה אמיר תיאורו של המשורר או מוצא השיגיון, האם עומד הוא במבחן המדע ? על כך חייבים אנו להשיב את התשובה שאולי אינה צפויה, כי לאמיתו של דבר ולמרבה הצער, המצב הפוך הוא : המדע הוא שאינו עומד במבחנו של המשורר . לגבי המדע פעור עוד חלל ריק [ . . . ] המשורר מילא את הפער הזה . עדיין אין המדע תופס את משמעות ההדחקה . 2 אם כן, קשרי הגומלין בין הפסיכואנליזה ל"עולם" מתקיימים כל הזמן בשתי רמות המנהלות ביניהן קשרי גומלין : ראשית, העולם, על תוצריו החברתיים, הספרותיים והאמנותיים, מגלם ברמות עומק נסתרות רעיונות פסיכואנליטיים, מהווה הוכחה להם ואף עשוי להרחיב ולפתח אותם . שנית, רמות העומק שנחשפות משנות את משמעות תוצרי העולם . כך הופכת הפסיכואנליזה לפרדיגמת – על, שמסוגלת לחשוף את הדינמיקה הנסתרת של תוצרי החברה, האמנות והתרבות . בעשותה כך, הפסיכואנליזה תורמת לדיסציפלינות החיצוניות לה בה במידה שהיא נתרמת מהן . אכן, בעשורים האחרונים חלו שינויים משמעותיים ביחסים שבין התוצרים התרבותיים והחברתיים לבין הפסיכואנליזה . העמדה המסורתית הפסיכואנליטית שפרויד הִרבה להשתמש בה הייתה ניתוח התוצרים מעמדה מפרשת ובעלת סמכות . כך הפכו הדמויות והמחבר כאחד למטופלים הנשכבים על הספה, כשתפקיד הפסיכואנליטיקאי הוא לפרש את הדינמיקה הנסתרת שלהם כאילו הוא, הפרשן, מחזיק במפתח הבלעדי לאמת . עמדה זו מחלחלת גם לכתיבה הפסיכואנליטית הרווחת אצל שותפיו של פרויד וממשיכיו עד המחצית השנייה של המאה ה – 20 . בעקבות שינויים בתפיסת האמת ובעקבות הפוסטמודרניזם, במחצית השנייה של המאה ה – 20 פינתה גישה זו את מקומה לגישה בין – תחומית שלפיה 2 . זיגמונד פרויד, "השיגיונות והחלומות בסיפור 'גרדיווה' של ינסן", בתוך : מעשה היצירה בראי הפסיכואנליזה , דביר, ,1997 עמ' 33 .
|
|