|
|
עמוד:8
8 דנה אמיר בלי להתעמק בשטחי החיים שמהם הן צמחו, ומנגד, הבנת שטחי החיים האלה דלה יותר ללא המבט הפסיכואנליטי . נדמה שה"פנים" וה"חוץ" של הפסיכואנליזה מעמידים בסימן שאלה את ההבחנה בין פנים לחוץ, הן כקטגוריות מהותניות והן בחיי הסובייקט ( הפסיכואנליטי ) . בעת שניסח לראשונה את תורת הנפש עבד זיגמונד פרויד, בן – נאורות טיפוסי של זמנו, בתוך מטריצה אפיסטמולוגית ריאליסטית, בעודו מצהיר אמונים לתיאוריית ההתאמה של האמת . למרות זאת, במורכבות כתביו ותיאוריו את הנפש האנושית, פרויד פרץ את האופק האפיסטמי של בני זמנו . בניסוחיו התיאורטיים נשזרו תפיסות אמת מגוונות אשר הבהירו שהנפש האנושית אינה ניתנת 1 אופייה ההטרוגני דורש ריבוי לרישום בשפה הומוגנית אחת ; שפות, ואלו התפתחו בפסיכואנליזה הפוסט – פרוידיאנית משפע זרעי התובנה שהוא טמן בכתביו . גם התובנות הקליניות מעולם לא היו רק "קליניות", מלשון הקיום הקליני כמיקרוקוסמוס מעבדתי . הן התנסחו תמיד על רקע הנחות תלויות הקשר, תרבות וחברה, שזורות בשיח המודע והלא – מודע של הדיאדה הטיפולית . גם בניסיונו של פרויד להבין את המציאות הנפשית באמצעות כלים פסיכואנליטיים, בניסיונו להבין את המצוקה הנפשית, את הנוירוזה והפסיכוזה, את ההיסטריה והאובססיה, אנו מתבוננים כיום בדרך שמביאה בחשבון את השקפות העולם והפרקטיקות החברתיות שהיו נהוגות בתקופתו . התיאוריות הפסיכואנליטיות נטועות אפוא בהקשרן התרבותי – פילוסופי – חברתי . הן ניזונות בלא הרף מהעולם הסובב אותן . ולראיה, כשהפילוסופיה השלטת בעולם הייתה פוזיטיביסטית, לבשה על עצמה הפסיכואנליזה אצטלה פוזיטיביסטית, וכשהפילוסופיה 1 . S . Gadot - Yadlin, Truth Matters - Theory and Practice on Psychoanalysis, Boston : Brill, 2016
|
|