|
|
עמוד:9
פתח דבר׀ 9 וחשוב מזה, הפצוע היה חייב להרשות זאת . רק אדם בעל אומץ לב, סמכות וניסיון, שידע להראות גם אהדה והשתתפות, יכול לזכות באמון שכזה . והיה עליו להיות מיומן מאוד במלאכתו . כאן נכנס לתמונה האיש שיודע לרפא בידיו, המנתח . טיפול חירום עודנו חלק חשוב בעבודתו של המנתח . הוא מטפל בפציעות ובאובדן חמור של דם, דואג שהמטופל יוכל לנשום ומייצב את מצבו . כל אלה הם עדיין משימות יסוד של רופאים במחלקות החירום של בתי החולים . הבסיס הזה ברור ומוצק . הטיפול בפצעים, במורסות ובשברים וטיפול חירום באדם שנקלע למצב קיצוני של מצוקה מניב מטופלים אסירי תודה . אבל המעבר אל השלב הבא, ביצוע ניתוחים בבני אדם, הוא עניין אחר לחלוטין . כאן אין המנתח מרפא פצע אלא יוצר פצע חדש . מנתח נבון ( ומטופל נבון ) ישקלו היטב את הסיכונים . האם ניתוח כזה מצליח בדרך כלל או נכשל ? מהן החלופות ? מה יקרה למטופל אם המנתח לא יעשה דבר ? מה יקרה למנתח אם הניתוח ייכשל ? כאן מדובר תמיד בחיפוש אחר שיווי משקל בין המאמץ לעשות ככל האפשר ובין הניסיון שלא לגרום נזק . ובכל זאת . . . הקונסול הרומי מַריוּס ביקש ממנתח שיסיר את הדליות שלו . הוא שרד והמשיך לשלוט עוד שנים רבות . המנתח ג'ון רֶנבּי חשב שכדאי לנתח את הבקע הטבורי של קרוליין מלכת אנגליה, והיא מתה בייסורים . רופאו של מריוס ננזף קשות ולא הורשה לנתח את הדליות ברגלו השנייה, ואילו רנבי קיבל תואר אבירות על שירותיו לבית המלוכה . יש הפתעות במקצוע הזה . פצעים, שברים, זיהומים מוגלתיים וניתוחים משאירים צלקות, ואילו מחלות כגון הצטננות, שלשול ומיגרנה עשויות להיעלם בלי להשאיר עקבות . ההבדל הזה בא לידי ביטוי בשני הפעלים שאנו משתמשים בהם כדי להביע את החזרה לבריאות . כשמדובר בניתוחים, פצעים, חבלות ושברים הפועל הוא "להירפא", ואילו במחלות אנו משתמשים ב"להבריא" . כלומר, בהכללה אנו אומרים
|
|