|
|
עמוד:11
פ תח דבר׀ 1 1 במונחים של ענווה, אחווה וסובלנות, או תפיסה שקובעת שמה שפוגע בזולת אינו מוסרי, אינה מתיימרת לשלול או להחליף את התכונות שיצר בנו הטבע — אלא להעניק לנו אופן הסתכלות נוסף ומאוזן על המכלול שבו אנו חיים, בהתבסס על תובנות באשר למהותנו או על תכונות טבעיות פחות דומיננטיות . ובדימוי אחר : עקרונות הקוסמוסופיה יהוו עוגן שימנע מספינת היצרים שלנו להרחיק מדי . מטבע הדיון כאן, אתייחס בעיקר למסגרת העקרונות הפילוסופית, ולא למערכת היצרים הטבעית, הידועה ומוכרת לנו מהווייתנו היומיומית, ולאו דווקא לטובה : רבים בינינו מכים על חזם בעוז, "אני, אני," כמו שימפנז אלפא ; רבים רואים בָאחר — בן עם אחר, בן מין ( gender ) אחר, בן דת אחרת — יצור פחוּת מהם ומרגישים עליונות שממנה נובעות פגיעות באותו אחר — שלא לדבר על העליונות שאנו חשים כלפי מינים ( species ) אחרים בטבע ועל הזוועות שאנו מבצעים בהם . רבים יטפסו בכל כוחם ומאודם, כעיוורים, בסולם הרלוונטי להם תוך רמיסת האחר ; פרטים ( ועמים ) רבים ינגסו בחלקת שכנם וברכושו ככל שיוכלו — ועוד ועוד . העקרונות הקוסמוסופיים באים לאזן זאת ולהציג אפשרות אחרת, כוללת יותר . שלא כמו דתות ופילוסופיות שמתנכרות למהות הביולוגית שלנו, אנסה להציג את "הצד הנוסף של המטבע", שנגזר מהבנה של מהותנו כבעל חיים ממין מסוים וממקומנו בעולם . שני צדי המטבע יחד, ההכרתי והיצרי, מהווים את המרחב הדואלי האותנטי שלנו .
|
|