|
|
עמוד:9
פתח דבר׀ 9 ממדיו ומקריותו ) , על היווצרות החיים ( המקרית ) והתפתחות המינים ( האקראית ) , על הדמיון בינינו לבין בעלי חיים אחרים ( דמיון גנטי ודמיון בהתנהגויות ) , על מגבלות מוחנו ומגבלות השיטה המדעית . קבוצת העקרונות המסיימת חטיבה זו מתמקדת בעובדת המוות ובמה שמתבקש מכך מבחינת קביעת הערכים שינחו אותנו בחיינו ( יחס לקרובים לנו והימנעות ממה שיניב רווחים מדומים אחרי מותנו ) , וההתייחסות הנכונה הנובעת ממנה ( ענווה קיומית, אחווה כלפי שאר בני התמותה, הבחירה בעצב הקיומי ) . בחלקו השני של הספר מוצגים מאפיינים שונים שלנו, בני האדם, שחשוב לנו להבין את מקורם ואת המשתמע מהם בכל הנוגע ליחסנו לעצמנו ולשאר בעלי החיים . תיארתי את מה שנראה לי כַגורמים למדרגה שנפערה בינינו לבין שאר בעלי החיים : "המרווח העל-ביולוגי" המאפשר לנו חופש לבחירה רציונלית כאשר קיימות אלטרנטיבות שונות למילויו של אותו צורך ביולוגי ; ו"מעגלי הקסמים" בין סביבתנו מרובת הגירויים לבין מוח היילוד האנושי, המסבירים לדעתי את התפתחותנו המואצת . אליהם מתווספת בדורות האחרונים הטכנולוגיה, היוצרת פער גדול בין אורח חיינו לזה של שאר בעלי החיים ומאיצה את האמור לעיל, אך אינה מתבטאת בביולוגיה שלנו, לא בגנטיקה ולא במוחו של הרך הנולד ( ואינה מערערת את הענווה הביולוגית שראוי שנחוש ) . עיקרון נוסף בקבוצה זו מתייחס לתכונות וליכולות שלנו, שבעיני מקורן ביולוגי, דבר המחייב את הצורך לממשן — ועל בסיס זה מוסבר גם הטיפוס בסולם ההיררכי ( הדרוש רק עד לרמה שבה היכולות הטבעיות של אדם ביחס לאחרים מתממשות ) . מכאן אנו מגיעים לדיון במשמעות החיים הנכונה והאפשרית לנו, כיצור ביולוגי בעל יכולת רציונלית מפותחת, שדינו מוות : בעיני, מימוש יכולותינו הטבעיות מהווה הגשמה של ייעודנו ומתן משמעות פנימית לחיינו . בעקבות זאת הצגתי את האפשרות להגיע לאיזון בין ההכרות הקוסמוסופיות לציוויים הביולוגיים שלנו . בחלק המסיים את הספר אדון באפשרות לקבוע ערכים מוסריים
|
|