|
|
עמוד:12
| קללת דרעי 12 * דרעי היה הראשון שקיבל בראשית הסתבכותו בפלילים מעמד של אתרוג למען השלום . גם התקדים הזה רשום על שמו . רשימת התקדימים הזאת, שהלכה והתארכה, מלמדת שנהגתי נכון כשלא עצרתי בשעתו גם ברגעים הקשים של המאבק . הספר מתאר כמה מהם ומאפשר לקורא להציץ אל התנור החם של העיתונות החוקרת, הרצינית ; להכיר אותה מקרוב ולהבין שאין כאן שליפות מהמותן ; שלא היה כאן מצב שבו קודם כותבים ואחר כך בודקים ; שלא היה בתחקיר הזה עיסוק בפסקי דין ובחומרים מבושלים . אתה יוצא לכיבוש היעד המבוצר כשהשולחן שלך ריק ואתה יודע שבדרך אליו יש סלעים, נקיקים, מהמורות והרבה מאוד מוקשים ונחשים ארסיים . כל התיאור הזה אינו גורע במאומה מעבודת המשטרה והפרקליטות . בפרשת דרעי, אני מצדיע לאנשיהם שוב ושוב . הם עשו מה שעיתונות חוקרת אינה יכולה לעשות, בחלק מהמקרים : לקחו את הסיפור העיתונאי למגרשים הפליליים החמורים, חרשו היטב את השטח במשך יותר משנתיים, השקיעו משאבים וחשיבה יצירתית והגיעו רחוק . הם לא ראו בעיתונות החוקרת מתחרה, כפי שקורה לא פעם, ולא שיחקו משחקי אגו מטופשים . הם ראו בי ובמלי קמפנר, שעסקה איתי בהכנת התחקיר והיתה נתונה גם היא ללחצים, להטרדות ולאיומים — מנוף חשוב, מקור גלוי, מטאטא נוסף . הם ראו בתחקיר הזה הרמת כדור להנחתה . דרעי לא אהב זאת, ואפשר להבין מדוע . קללת דרעי נכתב על רקע חרדה עמוקה המקננת בי, שגם בישראל, כמו במדינות אחרות, השחיתות השלטונית עלולה להוביל לאובדן דרך של המדינה . זו איננה אמירה סתמית . האיום האסטרטגי הזה מלווה אותנו מאז יוני ,1990 מועד פרסום התחקיר העיתונאי על דרעי ופתיחת חקירת המשטרה בפרשיותיו, והוא רק מחריף והולך . עד כה הסתבכו כבר במעשים או בחשדות חמורים שני נשיאים, שני ראשי ממשלה, שר אוצר, שר חוץ, שר בריאות, שני שרי משפטים, חברי כנסת ואנשי עסקים מרכזיים . וזו, כמובן, רק רשימה חלקית, המעידה על עומק הריקבון שאליו הגענו .
|
|