|
|
עמוד:11
11 ומי יזכור את הזוכרים 2 ביניהם חתומים גם סבי וסבתי, זאב ורינה כהן, טירה ב- 48 . 5 . 13 . ששכלו את בנם פינחס, אחיו הצעיר של אבי, שנעדר עד עצם היום הזה . 65 שנים חלפו מאז שנכתב ועד שקראתיו לראשונה . לאורך השנים ידעתי על קיומו של מכתב זה אך מעולם לא ראיתיו, כל שכן לא שוחחנו עליו . מבעד לשתיקה הרועמת נשמע קולו של כאב השכול . המפגש עם טקסט שכרוך בקורות משפחתי המחיש לי את ערכו של מחקר היסטורי-חברתי שעוסק בשכול במלחמה ונשען על כתיבתם האישית של הורים שכולים . לאורך שנות המחקר ועיבודו לספר הייתי ערה גם לנקודת המבט האישית שלי בהקשר של שכול זה . דמותם של סבי וסבתי ליוותה אותי ובמובנים רבים ספר זה גם מוקדש להם . לבסוף, ברצוני לפנות לכל אלו שכתבי השכול והזיכרון שלהם נכללו בעבודת המחקר המקורית ובספר זה . מקצתם כבר אינם בין החיים ומילותיהם נותרו כעדות לשכול הקשה שפקד את חייהם . מקצתם ממשיכים את מסע החיים בד בבד עם התמודדות עם אובדן בנם . בספרו לכתוב היסטוריה לכתוב טראומה מדגיש דומיניק לה קפרה את חשיבותה ותרומתה של אמפתיה עבור היסטוריונים, בבחינת עדים משניים שמעיינים במסמכים ארכיוניים, לא כל שכן 3 לטענתו, לצד "טלטלה אמפתית שתשתקףאלו שעוסקים בטראומה . בצורת ההתייחסות עצמה", נדרש משנה זהירות שלא ליטול את מקומו של האחר ולבלבל את "קולו" של המחבר עם "קולו" של 4 אני תקווה שספר זה משקף את החומרה שבה ליוו אותיהאָבֵל . רעיונות אלו, את ההכרה ביגון ובכאב שמילים אלו נושאות, אשר עמדו לנגד עיניי וליוו אותי בבואי לעסוק בהן, וכי רוח הדברים של ספר זה תאפשר יתר דיוק והבנה של חוויה קשה זו בקורותיהם של הורים רבים בחברה הישראלית ובקורות החברה כולה . 2 . סיוון, 1998 : 74 . 3 . לה קפרה, ( [ 2001 ] 2006 ) : ,31 ,77 200 . 4 . שם, עמ' 93 .
|
|