|
|
עמוד:11
11 הבית והדרך ומתאהבים "במבט ראשון" . מושגים מרכזיים כגון יופי או כיעור נשענים על הראייה ומעצבים את עולמנו . לנוכח עוצמתה וחשיבותה של הראייה בחיינו מתגלה עד כמה ממעטת הפסיכואנליזה לעסוק בה . ככלל, הפסיכואנליזה אינה מרבה לעסוק בחושים, ואף על פי שבשנים האחרונות נכתב רבות על התחום הגופני – אוטיסטי – מגעי, התחום החזותי נותר זנוח, ונתפס כתחום שאינו דורש עיון ודיון . הפסיכואנליזה, ניתן לומר, עיוורת לראייה . אכן, אין תחום מוגדר העוסק בפסיכואנליזה של הראייה, אולם התחום קיים במובלע מאז ימי זיגמונד פרויד, ואחת ממטרותיו של ספר זה היא לחלץ את השיח הפסיכואנליטי של הראייה מאלמוניותו . דורה בת השמונה עשרה שכבה על ספת האנליזה בווינה וסיפרה לפרויד כיצד עמדה במוזיאון בדרזדן שעתיים לנוכח ציור "המדונה הסיסטינית" של רפאל, "בהערצה שקטה וחולמנית" . כאשר פרויד שאל אותה "מה כל כך מצא חן בעיניה בתמונה הזאת ? — לא ידעה 1 לתת שום תשובה ברורה . לבסוף אמרה : המדונה" . מעניין שדורה סיפרה את האפיזודה הזו באנליזה, ומעניינת גם שאלתו של פרויד — מה כל כך מצא חן בעיניה בתמונה הזו ? — הרי יכול היה לשאול שאלה אחרת . פרויד כיוון אותה פנימה, אל התמונה הנפשית, אל תשוקת המבט, בו – בזמן שביקש ממנה גם לתרגם את התמונה הזו למילים ) כאילו הייתה מבקרת אמנות ( . יש מעבר חד, מעין נפילה, בין שעתיים של חלום בהקיץ לבין המילה היחידה "המדונה" . עם זאת, למילים ישנה פואטיקה משלהן, וייתכן כי המילה היחידה "המדונה" אומרת הכול . כאשר התבוננה בציור ב"הערצה שקטה וחולמנית", גלשה דורה לחשיבה חזותית, ליניקת חלומות . כאשר התמהמהה ו"לא ידעה לתת כל תשובה ברורה", אולי שוב גלשה בעיצומה של השעה האנליטית אל החלום, ועל כן השתבשו בפיה המילים ? ייתכן, שהמילה היחידה — "המדונה" — אינה רק צמצום דל ומאכזב
|
|