|
|
עמוד:14
14 מירי פרייליך שייצגו את האינטרסים של הסוחרים ובעלי המלאכה היהודים בפני השלטונות המקומיים . מבחינה כלכלית הייתה משפחת קמפנר מבוססת למדי . ההורים ושלושת הילדים התגוררו בבית בבעלות אבי האם . בית הסב היה בן קומות אחדות, והדירות שבו הושכרו רק לדיירים יהודים . סבה וסבתה של ויטקה היו בעלי מתפרה לסינרים . החייטות והתפירה היו תחומי פרנסה מבוססים בקרב יהודי קאליש . בעיר היו בתי מלאכה ובתי חרושת לייצור בגדים ואריגים, והרקמה אף היא הייתה ענף מפותח . בין שתי מלחמות העולם כבשה תעשיית החייטות של קאליש את שוק ההלבשה של העיר פוזנאן, ואורחים גרמנים נהגו לבוא מעבר לגבול הלא מרוחק כדי לרכוש סחורות זולות 2 ואיכותיות מבעלי המתפרות . ויטקה אינה יודעת לספר פרטים רבים על משפחת אביה . היא אינה יודעת באילו נסיבות עזב צבי את משפחתו החסידית ואת העיירה זדונסקה ווֹלה שבה נולד, רכש השכלה חילונית ועבר לקאליש, עירה של אשתו . ויטקה העריצה אותו בגלל השכלתו ונועם הליכותיו . צבי אהב מאוד לקרוא, ובביתם הייתה ספרייה גדולה ועשירה של ספרים, בעיקר בשפה הגרמנית . קרבתה של קאליש לגבול הגרמני החדירה את התרבות הגרמנית בין משכילי העיר . לעתים צבי היה רווי תסכול ועצבות, משום שלא יכול היה להסתגל לניגוד שבין חיי היום-יום והעבודה בבית המלאכה לבין השכלתו . הוא חי בהרגשה שבזבז את חייו בעבודה חסרת סיפוק בבית המלאכה, שכן מדי יום ישב שעות ארוכות בבית המלאכה וגזר את בדי הסינרים לפי דוגמאות מוכנות . צבי היה בעל מראה עדין ובעל טון דיבור שקט ורגוע . לעומת זאת חיה נחקקה בזיכרונה כ"גדולה, שמנה, לא יפה, חזקה, שתלטנית ומוחצנת ; אישה עצמאית מאוד, שעבדה קשה" . רוב היום שהתה מחוץ לבית וניהלה את המפעל המשפחתי . היא הייתה דמות יוזמת ודינמית במפעל 3 המשפחתי, בעוד האב היה פסיבי יותר .
|
|