|
|
עמוד:10
10 | הוראה מאלתרת - זו לא מילה גסה החברתי, ובכלל זה את המעשה החינוכי . במילים אחרות, האמירה "העולם במה וכולנו שחקנים" עשויה להיות מטפורה פורייה ומרכזית כדי לתפוס את ההוראה והלמידה . בעקבות אייזנר ושינמן אני טוען שאימפרוביזציה היא אופן ידיעה אסתטי - תאטרוני העשוי לשכלל את תהליכי ההוראה והלמידה . בפרק השני נמצא את המתח המצוי בהוראה בין רפלקציה לאינטואיציה, ואת מקומן של אלה בחינוך בכלל ובהכשרת מורים בפרט . מושגים אלה מנסים להתמודד עם המפתיע והלא - צפוי בכיתה, ועבור חוקרי חינוך התמודדות זו היא אחד המאפיינים להוראה טובה . בעוד הרפלקציה היא מודעות לפעולה במהלך התרחשותה, האינטואיציה היא ידע המגולם בגוף, שלרוב לא ניתן לנסחו ולנמקו בעת הפעולה . בין חוקרי חינוך מתקיים דיון מורכב על היחס הראוי בין המושגים . חלקם רואה את הרפלקציה כמרכזית וחשובה יותר, לעומתם חלק אחר מדגיש דווקא את האינטואיציה כשלב אחרון שעל המורה לשאוף אליו במעשה ההוראה . לטענתי, רפלקציה ואינטואיציה מקיימות יחסי גומלין לא - היררכיים המאפשרים את יכולת האלתור בהוראה . הוראה רפלקטיבית - אינטואיטיבית מקשרת בין הידע העיוני לידע המעשי ובכך מבדילה את המיומנות מהרגל, התניה או רפלקס, כלומר מתרחקת מהוראה אוטומטית שאינה גמישה לשינויים . הפרק השלישי עוסק במושג 'אימפרוביזציה תאטרונית' מבחינה היסטורית ופרקטית . בחלקו הראשון אני עורך סקירה היסטורית של האימפרוביזציה בתאטרון בתחנות עיקריות, מהקומדיה דה ל'ארטה ועד שיטות המשחק המודרניות של יוצרים כמו סטניסלבסקי, שטרסברג, גרוטובסקי ושכנר . כמו כן אני מחלק את הדיון ההיסטורי בין אימפרוביזציה ככלי בתהליך היצירתי בלבד לבין מופעי אימפרוביזציה . בחלק העוסק במופעי אלתור אני מרחיב את הדיבור על המורים והיוצרים המרכזיים של האימפרוביזציה התאטרונית בני זמננו, ויולה ספולין וקית' ג'ונסטון . דיון זה הוא המסד לחלק השני של הפרק, שעניינו המאפיינים וההגדרות של מושג האימפרוביזציה, ומוצגים בו בפירוט העקרונות הפרקטיים המנחים את יוצרי האימפרוביזציה בתאטרון . בהצגת מאפייני האימפרוביזציה אני מתאר בהרחבה את המושגים 'ספונטניות' ו'זרימה' ( flow ) , המצביעים על הפתיחות ועל הגמישות בעת תהליך האלתור ובעיקר על המצב הפסיכולוגי המאפיין את המאלתר . בהמשך הפרק אני עוסק ביצירתיות בעיקר כתהליך ולא כתוצר מוגמר, ומראה שאימפרוביזציה היא לב לבו של כל תהליך יצירתי, משום שהיוצר שמחפש ובודק דרכים להתמודדות עם קושי כלשהו למעשה מאלתר דרכים שונות . אם לא כן, הוא רק פועל לפי נהלים קיימים ואין זה כלל תהליך יצירתי .
|
|