|
|
עמוד:12
12 דרור הררי הומניסטים המצדדים בקיומה של עצמיות א-פריורית, אחדותית ורציפה, ובין אלה אשר מנסים לפרקה ולהציג תחתיה מודל של עצמיות מפוברקת, תוצר של תהליכי הבניה חברתיים ואידיאולוגים . השינויים העמוקים שהתרחשו במחצית השנייה של המאה ה- 20 במחשבה הפילוסופית ובפרקטיקה החברתית ביחס למעמדו של הגוף וזיקתו לעצמי הזינו גם את היצירה האמנותית ותרמו ישירות לצמיחתה של אמנות מוכוונת גוף-עצמי ולצמיחתו של הפרפורמנס ארט כמדיום שהחומר והתֵמות שלו הם גופו וזהותו של היוצר . ספר זה מוקדש לעיון בסוגיית ייצוג העצמי בפרפורמנס ארט בן זמננו . הוא מציע ניתוח ופרשנות ליצירתם של אמני פרפורמנס, אשר בדומה לאורלן מתמקדים בטשטוש הגבול המבחין בין אני לדמות, בין מבצע למבוצע, בין עצמי ממשי לדמיוני . תמונה 1 אורלן, ,Omnipresence 1993 מתופעה איזוטרית, שהייתה נחלתם של אמנים חלוציים שנטו אל הקצוות הפחות מתוירים של האמנות, הפך הפרפורמנס ארט
|
|