מבוא

עמוד:10

מבוא - ידיים 10 כן ? " ( בבלי, מגילה ג ע"א ) . כאן המקור איננולא כל ש – עבודה שהיא חמורה מבטלינן, תלמוד תורה משפטי השוואתי . קשה לקבוע האם במקרה זה הראיה היא הוכחה הגיונית, או - הפסוק, אלא עיון פנים הדורות שיהו מתענים ס מ כ וסמך רחוק וספרותי בלבד . גם על תענית בימי שני וחמישי נאמר : "ומנין ) . גם כאן אין מדובר בדרשה אלא בהיקש מעליית משה . 49בשני וחמישי . . . " ( תנחומא בובר, וירא טז, במקרה זה ניתן לפרש שהמסקנה אינה נחשבת תוצאה ישירה של התורה, אבל למעשה במדרש עצמו פרשנות זו חסרה, ואין רמז לכך שאין זה לימוד לכל דבר . במקביל ניתן להציע כמובן מקורות אחרים יו בשני וחמישי ( משנה, כתובות פ"א מ"א ) . קרוב לוודאילהלכה, כגון ההלכה הידועה שימי השוק ה שזו הסיבה ההיסטורית לנוהג של קביעת ימי התענית, והדרשה היא כרגיל מקור השראה וביטוי ספרותי ודתי . היא שאין כותבים ספר תורה על עור בהמה טמאה . הלכה זו מוצגת ס מ כ ודרשה אחרת בלשון סוק לסיוע במונח "שהרי יש לו סמך במקרא" ( מסכת ספר תורה כהלכה למשה מסיני, ובמקביל מוצג פ 18 פ"א ה"א 19 ) . במקביל מוצגת הלכה זו בסתם, ללא ההגדרה של "הלכה למשה מסיני" וללא הדרשה , 20 אבל עם נימוק הגיוני . מסובכת יותר היא הסוגיה בירושלמי חגיגה . שם נדונה השאלה מה שיעורו של קרבן המלווה את דוע השיעור ( המחיר ) עצמו שנוי במחלוקת בית שמאי ובית הלל ( משנה, חגיגה פ"ג העלייה לרגל . כי מ"א ) . הסוגיה בירושלמי שם ( עו ע"ב ) מנגדת שתי דעות : א . רבי יוחנן אמר שהשיעור הוא "דבר תורה", והוא כבית הלל . אי אפשר שסבר שהוא מן התורה הבין שעצם הצורך בקביעת מחיר הואממש, שהרי המשנה אומרת שזו רק עמדת בית הלל . אלא יש ל מהתורה, או ש"דבר תורה" אין כוונתו שהוא הלכה הכתובה בתורה אלא שזו הלכה קבועה, כמות שהצענו לעיל . ב . מימרה בשם רבי יוסי שדבר תורה אין לקרבן שיעור, והשיעורים שבמשנה מוגדרים "חכמים הם שאמרו" . רות, שכן האחת מיוחסת לרבי יוחנן עצמו ולאחרת רבי בתחילה הסוגיה רואה סתירה בין שתי האמי יוחנן הסכים . הסוגיה עצמה שעריכתה מאוחרת עוד יותר קובעת שאין זו סתירה אלא יש לשאול את השאלה על דברי רבי הושעיה שגם הוא אמר שהשיעורים הם מדברי חכמים, והעורך מסביר שרבי הסוגיה מסכמת שרבי יוחנן ורבי הושעיה חולקים . יוחנן "סמך לה" ( סמך את ההלכות ) לדבר תורה . רבי יוחנן סבור שכל השיעורים הם הלכה למשה מסיני, ורבי הושעיה רואה בהם הלכה חשובה אך 18 ; מסכת מזוזה פ"א ה"א ; מסכת תפילין פ"א ה"א ; 95 - 96 פ"א ה"א, עמ'ראו עוד מסכת סופרים בבלי, שבת קח ע"א . כל ההלכות הללו באות מאב טקסט אחד, אבל שלוש האחרונות הן ללא אזכור הדרשה . במסכת סופרים ההלכה מיוחסת להלכה למשה מסיני, ובמסכת ספר תורה היא גם הלכה , סוטה פ"ב ה"ד, יח ע"א, ששם ההלכה זהה ( ללא דרשה וללאלמשה מסיני וגם דרשה . ראו עוד ירו' "הלכה למשה מסיני", וגם הניסוח שונה . הלכה זו מדגימה עד כמה הדרשה והייחוס למשה מסיני הם תוספת לגוף ההלכתי, ואינם בבסיסו . 19 ראו ההלכה הקודמת . 20 ראו עוד ירו', סוטה פ"ב ה"ד, יח ע"א .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא