|
|
עמוד:2
שמוליק לדרמן 2 תמונה חסרה למדי של מחשבתה בסוגיות שהוא דן בהן . מתוך דיון ביקורתי זה במאמרו של יקירה, אבקש להציע לקורא הישראלי הצגה הוגנת יותר של מחשבתה של ארנדט בסוגיות חשובות אלו . ארנדט על לאומיות וציונות אפתח בנקודה שלא היה ראוי להתעכב עליה לולא היה יקירה מקדיש לה מקום נרחב בדיונו בארנדט : מניעיה של ארנדט בכתיבת אייכמן בירושלים . טענתו הכללית של יקירה שאייכמן בירושלים הוא כישלון 'פילוסופי-מוסרי' 4 נובעת מתוך תפיסתו כי הספר לא נכתב בניסיון לנתח מה יכולה דמותו של אייכמן ללמדנו על סוגיות מוסריות, ומה היו האתגרים שבית המשפט היה אמור להתמודד עמם בבואו לשפוט את אייכמן ; לטענתו המניע לכתיבת הספר היה מרירות אישית של ארנדט כלפי מדינת ישראל וכלפי ראש ממשלתה בן-גוריון : 'נוכל לומר שחרון אפה של ארנדט יצא על כך שבכיתה הזאת [ במשפט אייכמן ] לא נלמד ספרה על הטוטליטריות' . 5 [ ארנדט ] לא סלחה לבן גוריון [ . . . ] ולא לציונות שהחליטה להמרות את פיה ולהקים מדינה יהודית . הכעס על בן גוריון הוא ה'תת-טקסט' [ . . . ] של הספר על אייכמן [ . . . ] הצורך להתחשבן עם בן גוריון הסימבולי, כלומר עם אותה הכרעה היסטורית שהביאה להקמתה של מדינת ישראל, היה מניע סמוי, אם כי חשוב ככל הנראה, בהחלטה לבוא לירושלים ולסקר את משפט אייכמן . 6 לדעת יקירה, המרירות כלפי ישראל וכלפי בן-גוריון אינה אלא ביטוי לתסכול אישי עמוק יותר של ארנדט, של הקושי להתמודד עם זהותה היהודית : 'ניתן להניח שהכעס על בן גוריון ועל הציונות, כפי שבא לידי ביטוי בספר על אייכמן, נובע בעצם משֶבר עמוק יותר, מן השבר היהודי המתמיד של ארנדט — כישלונה לפתור את הבעיה היהודית שלה עצמה' . 7 מה היתה בעיה זו של ארנדט, לדעת יקירה ? היה זה 'חוסר יכולתה [ . . . ] להתגבר על העניין שלה, שלא לומר האובססיה, בהתבוללות, כלומר בכישלון הניסיון להיות חלק מן ה"חברה" האירופית בכלל, והגרמנית בפרט' . 8 אפילו מה שארנדט תיארה במכתב פרטי כ'ריפוי מאוחר' אישי של ה ת מ ו ד ד ו ת ע ם ה מ פ ל צ ת י ו ת ש ל ה ר צ י ח ו ת ה נ א צ י ו ת, הוא על פי יקירה 'ריפוי מאוחר' של חולי אחר : התמודדותה של ארנדט עם 4 שם, עמ' 217 . 5 שם, עמ' 197 . 6 שם, עמ' 201 - 202 . 7 שם, עמ' 202 . 8 שם, עמ' 204 . 9 שם, עמ' 202 - 203 .
|
|