|
|
עמוד:231
ל " עוגמת נפש " או ל " מפח נפש " ; המאבד עצמו לדעת הריהו " טורף נפשו בכפו " , ורגש של בחילה וסלידה הריהו " גועל נפש " . וכדי לסיים בטוב נשוב ונזכיר את מילות ההמנון הלאומי המדבר על " נפש יהודי הומייה " . " בנפשו יביא לחמו" הפיוט הפותח במילים " ונתנה תוקף קדושת היום " והנאמר בנוסחי עדות שונות בתפילת מוסף , בשני ימי ראש השנה וביום הכיפורים , הוא משיאי התפילה בימים אלה . הוא נותן בין השאר ביטוי לאימת דינו של האלוהים ( הגוזר " מי יחיה ומי ימות " ) וכן לאפסותו של האדם . ההילה שזכה לה הפיוט מוסברת בחלקה גם עקב יחוסו לר ' אמנון ממגנצא , ולעובדת חיבורו בשעה שזה קידש את השם באשכנז של ימי הביניים . אך למען האמת יש להודות שהפיוט הוא ארץ - ישראלי קדום , עותק ממנו נמצא בגניזה הקהירית ונראה שקדם לאירועי מסעי הצלב במאות שנים . במסגרת תיאור שבריריות חייו של האדם שולב קטע מפסוקנו , בצורת היחיד , בצד שיבוצים אחרים מלשון המקרא : " אדם יסודו מעפר וסופו לעפר , בנפשו יביא לחמו , משול כחרס הנשבר , כחציר יבש וכציץ נובל , וכצל עובר וכענן כלה , וכרוח נושבת וכאבק פורח וכחלום יעוף " . לכאורה אין מקום למילים " בנפשו יביא לחמו " , המבטאות את הקושי שבהשגת מזון , בין אמירות המבטאות את ארעיותו של האדם בעולם , אך הגורם לשיבוצן כאן נראה להיות סמיכות העניינים בין הטורח הכרוך בסיפוק צרכי המזון לבין היות האדם עפר , כאמור בקללת האלוהים לאדם במעשה הגירוש מגן עדן : " בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב " ( בראשית ג , יט ) . בסיפור המקראי מופיעה תיבת " אפיך " , ובפסוקנו נאמר " בנפשנו " , אך שתי מילים אלה מופיעות יחדיו בתיאור בריאת האדם : " וייצר ה' אלוהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה " ( שם ב , ז ) , והרי לנו חיזוק נוסף לקישור בין הסיפור בבראשית לבין מגילת איכה והפיוט . מדבריות המדבר הוא " ארץ לא זרועה " ( ירמיה ה , ב ) ולא אחת היא שוממה לחלוטין ומלאת סכנות , כגון האמור על ה ' : " המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים " ( דברים ח , טו ) . מילים נרדפות ל " מדבר " במשמעות זו הן : צייה ( צפניה ב , יג ) , ישימון ( דברים לב , י ) ואף ערבה : " אתן במדבר ארז שיטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו " ( ישעיה מא , יט ) . עם זאת יש " מדבר " שהוא חבל ארץ שלא עובד בידי אדם , ובכל זאת גדלה בו צמחייה טבעית והריהו מקום מרעה לבהמות , כגון : " ומשה היה רועה את צאן יתרו ... וינהג את הצאן אחר המדבר " ( שמות ג , א ) . ממשמעות זו נגזרה בלשון חז " ל המילה " דבר " שפירושה מנהיג ( סנהדרין ח ע " א ) . בצד שתי משמעויות אלו של " מדבר " מצאנו במקרא גם משמעות נוספת , וזאת בדברי הדוד בשיר השירים אל רעייתו : " כחוט השני שפתותייך ומדבריך נאוה " ( ד , ג ) . תרגום השבעים והתרגום הלטיני תרגמו את תיבת " מדבר " במשמעות של " דיבור " וכך אף פירש אותה רש " י . אך פסוקים א - ה שם מתארים את איבריה של הרעיה , ולפיכך הבין רב סעדיה גאון ( ובעקבותיו חלק מן הפרשנים החדשים ) כי " מדבר " הוא איבר בגוף הקשור בפעולת הדיבור , כלומר הפה , אלא שכבר נזכרו בתיאור שם שניים מן האיברים העוסקים בפה ( שיניים [ פסוק ב ] ושפתיים ) ולפיכך דומה כי הכוונה ב " מדבר " היא ללשון דווקא . הסמיכות בין לשון לשפתיים באה לביטוי בכמה וכמה פסוקים , כגון : " נופת תטופנה שפתותייך כלה דבש וחלב תחת לשונך " ( שם , פסוק יא ) , ואכן הלשון ראויה לכינוי " מדבר " כיוון שבפסוקים רבים היא האיבר שלו מיוחסת פעולת הדיבור , כגון : " ולשון עילגים תמהר לדבר צחות " ( ישעיה לב , ד ) . תמונה פנורמית של מדבר יהודה , צילם בשנת 2011 איאן סקוט ( קנדה ) .
|
|