|
|
עמוד:11
מבוא תהילה שוורץ אלטשולר דיון בזכות לפרטיות הוא במידה רבה כניסה אל תוך הערפל . ניתן לאתר מחלוקות כמעט בכל היבט הנוגע לאופייה של הזכות והיקף ההגנה שראוי להעניק לה , הן במישור הנורמטיבי הן במישור המושגי . יש הרואים בה תביעה ויש הרואים בה זכות , אינטרס , ערך , העדפה או מצב קיומי . הגנה על פרטיות נתפסת , לכן , בכמה וכמה דרכים : כתפיסה תיאורית , כתפיסה נורמטיבית , כתפיסה משפטית או כל השלוש יחדיו . עקרון הפרטיות כשלעצמו נובע מהשקפות עולם בדבר ממשל , זכויות אדם , יחסי פרט ומדינה ויחסי מרחב ציבורי ומרחב פרטי . אפשר להניח כי לפחות חלקית המחלוקות נובעות מכך שהדיון בזכות לפרטיות , כמו גם עיגונה החוקתי ועיגון ההסדרים המוסדיים הקשורים אליה , התפתחו מאוחר יחסית לזכויות אחרות . גם בישראל — שבה מעוגנת הזכות לפרטיות בחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו ובחוק הגנת הפרטיות — הזכות לפרטיות לא הוגדרה במדויק בחוק או בפסיקה . חוק הגנת הפרטיות אינו מגדיר את היקפה ובמקום זה מונה 11 מעשים שייחשבו פגיעה בפרטיות , ובכללם מעקב מטריד , האזנה אסורה על פי חוק , צילום אדם ברשות היחיד והפרה של חובת סודיות לגבי ענייניו הפרטיים של אדם . אף שהמשפט הישראלי אימץ הגדרה רחבה של מושג הפרטיות כ " אינטרס היחיד שלא להיות מוטרד בצנעת חייו על ידי אחרים " , הדגיש בית המשפט כי היקפה של הזכות עמום ומשתנה בהתאם למציאות . היבט אחד של הזכות לפרטיות הוא זכותו של כל אדם לשמור ולהגן על זהותו ועל מתחם של הגנה מסביב לגופו , מחשבותיו , רגשותיו , סודותיו הכמוסים , אורח חייו ומעשיו האינטימיים . ההיבט הזה נובע מכך שפרטיות נתפסת כבעלת 1 ע " א 1211 / 96 כהן נ ' נשיונל קונסלטנטס , פ " ד נב ( . 481 ( 1 2 בג " ץ 2481 / 93 דיין נ ' וילק פ " ד מ " ח ( . 456 ( 2
|
|