עצמתה נשארה עצמונה עד הרגע האחרון . בדיוק כמו אז , בסיני , 1982 היה קשה להאמין בבוקר יום הפינוי ב 2005 כי עד הלילה יהפוך המקום ליישוב רפאים . בבית הכנסת התקיימה בבוקר שגרת מניינים , ובשער הכניסה ליישוב לא נערמו צמיגים בוערים . אחרי טקס פרידה אינטימי , סגור לתקשורת כמובן , הם קמו ועזבו בשקט . רק משפחות בודדות התמרדו ורקעו ברגליים . על דעת המקום ועל דעת הרבנים נקבע עוד בסיני שעצמונה לא בועטת ולא צועקת בשעותיה הקשות . היא מוחה דמעה ומקבלת עליה את הדין , כריתה אחר כריתה . שמו הרשמי של היישוב בגוש קטיף היה בני עצמון . ועדת השמות הממשלתית דחתה בשעתה , מטעמים של נוקדנות גיאוגרפית , את הפצרות המייסדים לקרוא לו עצמונה , כשם יישובם המנוח בסיני - יישוב שמעולם לא זכה להכרה ממשלתית . אבל התושבים התעלמו מהחלטת הוועדה , והמשיכו כל השנים להשתמש ב"עצמונה . " לרוב החיילים שהשתתפו בעקירת עצמונה ב' ב 2005 לא היה מושג שהתושבים שם כבר נעקרו פעם . הם לא ידעו שהם מככבים בשחזור אורקולי של סרט בלהות , פרק המשך בסיפור נדודים . מחלקת ההיסטוריה של מדינת ישראל לא התאמצה לשמר בתודעה את הטרגדיה של פינוי חבל ימית , ...
אל הספר