חבר הכנסת יצחק רפאל , מסיעת הפועל המזרחי , ניצב ליד דוכן הנואמים כאשר אבנים הושלכו לעבר בניין הכנסת , ניפצו זגוגיות וחדרו פנימה . אחד מחברי הכנסת נפגע בראשו ונזקק לטיפול . הנאום נקטע לכמה דקות . עיניהם של רבים מהנוכחים באולם המליאה הצטעפו בשל גז מדמיע שחדר לשם מבעד לחלונות המנופצים . מנחם בגין טען באוזני המפגינים בחוץ שמדובר בגז מתוצרת גרמניה , והרוחות התלהטו עוד יותר . כארבע מאות מפגינים נעצרו . מאה וארבעים שוטרים נזקקו לטיפול רפואי . לא היה חסר הרבה כדי שהמשטרה תפתח באש . כאשר התחדש הדיון הכריז רפאל , ש"שנאת עולם תהיה שרויה בינינו - פליטי החרב וניצולי הגיהנום - לבין העם הגרמני הנאצי . " לכך הסכימו בכל לב אלפי המפגינים , שיידו את האבנים אל הכנסת . הם נקבצו בכיכר ציון וברחובות הסמוכים כדי למחות על נכונותם של רוב חברי בית המחוקקים לתת פורקן כספי לאותה שנאת עולם . איש לא הצליח לשכנעם שאפשר לקבל פיצויים מגרמניה ובה בעת להמשיך לשנוא אותה ולזכור את אשר עשתה . זה היה בחורף , 1952 תשי"ב . המדינה היתה בקושי בת ארבע , והכנסה שכנה עדיין ברחוב המלך ג'ורג . ' פחות משבע שנים לפני כן עדיין בערו התנו...
אל הספר