א . יחס מיזוגגי וספקני בפרק השביעי ראינו שביאליק קיבל את התופעה החדשה של שירת הנשים העברית הארץ-ישראלית ברגשות מעורבים של אהבה , הערכה וחמלה - ביודעו שמולו ניצבת תופעה ראשונית שעדיין לא נתנה את מלוא פריה , וכבר גוועה בטרם הספיקה להראות את מלוא פריחתה ויבוליה . הוא ובן-דורו שאול טשרניחובסקי הכירו בהישגיה של רחל , ואף הטמיעו פה ושם , ביודעין או באקראי , שורות , רעיונות ומחוות רטוריות משיריה בשירתם המאוחרת , זו שנכתבה לאחר עלייתם ארצה . בפרק זה ננסה להראות כי דווקא שלונסקי , שהיה צעיר מרחל בעשור תמים אך הופיע בשמי הספרות הארץ-ישראלית שנים אחדות לפניה , התייחס להופעתה באירוניה ובהסתייגות פטרונית , אם מתוך שזלזל בשירה "פשוטה" ו"שקופה" של משוררת שאינה בקיאה כמוהו ברזי השפה העברית , אם מתוך שהתקנא בפופולריות הרבה שלה זכתה שירת רחל בתקופת "היישוב , " במיוחד בקרב מחנה הפועלים , אנשי ההתיישבות העובדת . כפי שנראה , יחסו של שלונסקי כלפי רחל היה , בעיקרו של דבר , יחס אירוני ונעדר אמפתיה , אך תודות להערה חיובית אחת על שירתו , שכתבה רחל בשולי אחד ממאמריה , הוא ריכך את ביקורתו הלגלגנית כלפי הפואטיקה ש...
אל הספר