דיני האבלות ומנהגיה שייכים לאותן הלכות שיסודן בתורה שבעל פה . עוד בתקופת האבות , לפני מעמד הר סיני , היו נהוגים רבים מדיני האבלות . דוגמה בולטת אנו מוצאים בספר בראשית ( נ י , ( בתיאור פטירתו של יעקב אבינו : "ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד ויעש ( יוסף ) לאביו אבל שבעת , "ןמים הרי שמנהג "שבעת ימי האבל" היה מקובל אצל קדמונינו מני אז . לגבי אבלות הנוהגת "שלושים , "יום מעידה התורה על פטירת אהרן הכהן : ויראו- " ; כל העדה T T ? T כי גוע T אהרן / -.- ויבכו ..- את אהרז 1 _ _ .. שלשים . , יום כל בית „ ישראל •? T : " ( במדבר כ כט . ( גם בעת הסתלקות משה רבנו מספרת התורה : "ויבכו בני ישראל את משה בעךבת מואב שלשים יום ויתמו ימי בכי אבל משה" ( דברים לד ח . ( במניין תרי"ג המצוות , אין אנו מוצאים את דיני האבלות כציוויים של התורה . אין מצוות "עשה" לשבת שבעה ימי אבל , להתאבל שלושים יום , לומר קדיש , לשמור יום זיכרון , להדליק נר נשמה וכיוצא בזה . רוב הציוויים הנוגעים לאבלות שנזכרים בתורה הנם בגדר מצוות "לא , "תעשה אזהרות שלא לנהוג באופני אבלות כאלה ואחרים , כמו הפסוק בדברים ( יד א : ( "בנים אתם לה' א לה...
אל הספר