הרדר התכוון בשיחותיו על 'אלוהים' לתאר את שיטתו הפילוסופית כמזיגה של שפינתה , לייבניץ ושפטסברי . לשם כך פירש את שיטתו של שפינתה פירוש חדש : האל של שפינתה היה אל סטאטי הגיוני , והסטאטיות הזאת נכפתה על שפינתה , לדעת הרדר , על ידי הצורה המאתימאטית בתיאור השיטה על ידי שפינתה . הכול נובע באופן לו גי מן ההנחות שהונחו מראש , ואין מקום לדינאמיות , לתנועה . במקום אל זה קזם הרדר כוח בראשית נצחי , שאינו חדל , אינו יכול לחדול לברוא . במקום שני התארים של האל הידועים לנו , החשיבה וההתפשטות , באה אצל הרדר , כפי שראינו , אינסופיות של כוחות . לפי שפינתה אין לחלל ולזמן רמה אחת , כי החלל הוא תואר אלוהי ( ההתפשטות , ( ואילו הזמן הוא אשליה של האדם ; לפי הרדר שרויים שניהם על רמה מיטאפיסית אחת ; שניהם השתקפויות סמליות של האין סוף הבלתי מתחלק המוחלט . אך אינסופיות זו , 'מתגלה' , 'מתבטאת' לא רק באינסופיות של החלל והזמן , אלא בכל נקודה ונקודה שבהם . יתר על כן : בעצם ההולדה של ישים חיים חדשים על ידי ישים חיים אחרים רואה הרדר התגלות חדשה של אינסופיות כוח בראשית של אלוהים . כוח זד . צימצם את עצמו לידי יש פריט זר . ...
אל הספר