עובר קפ 7 ן . 1 הצגת הנושא בימינו לא יעלה על הדעת להגיש טיפול רפואי לאדם בר דעת ללא הסכמתו . קביעה זו תקפה אף למטופלים שאינם בני חורין , כגון אסירים או שבויים . מבחינה זו חל בעשורים האחרונים שינוי מהפכני בזכויות הפרט בתחום הרפואה , ובדרישות החברתיות לגבי יחסם של המטפלים כלפי מטופליהם . הגישה הנוכחית מבטאת הכרה באוטונומיה של האדם ביחס לגופו , שפירושה הזכות לקבוע את גורלו ומה ייעשה בגופו . חוק זכויות החולה , 1996—ו"התשנ ( להלן : החוק , ( מעגן עקרונות אלה , אך עם זה יש לזכור כי מדובר בסוגיה משפטית מעשית , ולא רק בחוק הצהרתי . מבחנו של החוק הוא בהיותו ודאי וניתן לאכיפה , והדרישה כי ההסכמה תהיה מדעת מלווה חילוקי דעות באשר למשמעותו המעשית של המונח "מדעת" וכן לגבי האפשרות לעמוד בהוראות החוק . תחום ראשון של קשיים ביישום החוק הוא בקביעת היקף המידע שיועבר לחולה בנסיבות שבהן הוא נתון , ובקביעת המבחנים שיראו אם החולה אכן קיבל את המידע שהוא זקוק לו כדי להסכים מדעת . יש לזכור כי רפואה וטיפול רפואי הינם רבי פנים ואינם מדויקים . על כל הטיפולים הרפואיים כמעט יש מידע מגוון , ולעיתים אף סותר , באשר ליעי...
אל הספר