בכל שפות הסימנים שנחקרו עד כה , מערכת כינויי הגוף מבוססת על נקודות ההתייחסות . כלומר , כל שפות הסימנים הידועות לנו מנצלות את המרחב כדי לזהות את הרפרנטים המשתתפים בשיח וכדי לעקוב אחריהם לאורך השיח . זוהי דוגמה נוספת להשפעתו של הערוץ התקשורתי על מבנה השפה . לשפות מדוברות אין מנגנון דומה משום שהמסר השמיעתי הוא חד ממדי . אך למרות הדמיון המבני הבסיסי בין שפות סימנים שונות , יש גם הבדלים מעניינים ביניהן . ראשית , שפות סימנים שונות משתמשות בתבניות כף יד שונות להבעת כינויי שייכות ( של ) וכינויים חוזרים ( רפלקסיביים . ( בשפת הסימנים הישראלית כינוי השייכות הוא בתבנית "aer ואילו בשפת הסימנים האמריקנית הוא בתבנית , $ ובשפת הסימנים הבריטית בתבנית . ft הכינוי החוזר , שבשפת הסימנים הישראלית הוא בתבנית , |\ מתבצע בשפת הסימנים האמריקנית בתבנית . \{ שנית , לכינויי הגוף הפרודים אני / את וכולי משתמשים בדרך כלל , ככל הידוע לנו , בתבנית ! ren אך גם סימנים אלו אינם זהים לגמרי בשפות שונות . בשפת הסימנים היפנית הסימן אני מבוצע בהצבעה לכיוון האף , ולא לכיוון החזה . בשפת הסימנים של הודו ופקיסטאן , כאשר מורים על ...
אל הספר