הפעולה הרשמית הראשונה , ובדיעבד היחידה , שנקטה ישראל כלפי סין ( הרפובליקנית עדיין ) סמוך להקמת המדינה , היתה שיגור נציג לשנגחאי . לפי הוראת שר החוץ משה שרת , פנה ב 16 בנובמבר 1948 אליהו אילת , שנמצא בוושינגטון ונשא אז בתואר "נציג מיוחד , " לשגריר סין ד " ר וולינגטון קו , אשר אותו הכיר מימי המאבק המדיני באו " ם על החלטת החלוקה , וביקש אשרה בשביל משה יובל , שהיה אז סגן קונםול בניו יורק . אילת הודיע לקו שעל יובל לנסוע לשנגחאי , כדי להעלות לישראל כמה אלפי פליטים יהודים שנמצאו שם . הוא היה אמור לפעול בשיתוף פעולה עם נציג ה " ג ' וינט " בשנגחאי , ונטיעתו של יובל הוגדרה כבלתי רשמית וקשורה רק בהוצאת הפליטים היהודים . היועץ המשפטי של משרד החוץ שבתאי רוזן הבריק מן הקריה בתל אביב ליובל את ההוראות הבאות : "צריך לקבל את הסכמתה של ממשלת סין להקמת קונסוליה ישראלית בשנגחאי , ועליך לפנות לשלטונות המקום בעניין זה . בעשותך זאת אל תסתבך בעניין ההכרה מטעם ממשלת סין . לדעתנו אפשר לקיים יחסים קונסולריים בין שתי מדינות על אף העדר הכרה מצד אחת הן . אם לא תהיה ברירה , וכדי לצאת ידי חובה , תוכל להציע לשלטונות ה...
אל הספר