ראוי להידרש כאן למעמד החקלאי באלשאם במאה העשירית . אלתמימי מבחין בחיבורו בין שני מעמדות של חקלאים : האיכרים והפלאחים . 313 מובא אצל אבן אלכיטאר , ב , עמ' . 51 על הממתקים המופקים מן החרוב השאמי ראה תמימי , עמ' 137 ב . אלסוידי כתב שהחרוב השאמי הוא החרוב הבסתאני ( הגני , ( כלומר התרבותי , ושמו מעיד אפוא כי הוא טופח כענף חקלאי . ועוד כתב אלסוידי שמכינים ממנו דייסה ( סויק ) וריבה ( רב . ( ראה סוידי , עמ' 296 א . 314 יצחק הישראלי , עמ' ; 337 אבן סינא , עמ' . 459 315 מקדסי , עמ' . 180 עם המוצרים החקלאיים שהיו מצויים בפלסטין מונה אלמקדסי ( עמ' ( 181 גם את הקביט . במקום אחר ( עמ' ( 183 הוא מבאר שמדובר בממתק ( נאטף ) המיוצר במצרים מן החרוב . 316 אדריסי , עמ' 317 . 371 אבן בטוטה , עמ' . 129-128 המושג איכרים , ובערבית — אכרה , משמר את השם הארמי , והוא מכוון , כנראה , לבעלי הקרקעות או לבעלי האחוזות הפרטיות : ואילו המושג פלאחים מכוון לאריסים . פעמים רבות נוהג אלתמימי להשתמש בתיאוריו במושג צץעה ( וברבים : צץאע . ( למושג זה כמה הוראות , כגון כפר קטן , חווה , אחוזה . אפשר , לכאורה , להסיק שרוב השטחים ה...
אל הספר