איגודי בני המדינה היהודים ( Landjudenschaften ) היו עבור רוב הקיבוץ היהודי בגרמניה מהמאה הט"ז ועד לתקופת האמנציפציה צורת ההתארגנות הקובעת והרשמית . היו אלה גופים שנוסדו כדי לנהל את ענייני היהודים בצורה אוטונומית . הם המשיכו במידה מסוימת את כנסי הרבנים ונציגי הקהילות , שהתקיימו מדי פעם בפעם בימי הביניים . אך לייסודם של גופים אלה הובילו צרכים ותוכנות שנבעו ממצב היהודים בגרמניה בראשית העת החדשה . מעל לכול עמדה בעיית התפוצה של הקהילות היהודיות , שהייתה תוצאת הגירושים המרובים וגרמה לכך שחלק ניכר של היהודים התגוררו במאות כפרים ועיירות קטנים . רבים מיישובי היהודים הזעירים לא יכלו לפתח חיי קהילה ולקיים מוסדות קהילתיים , ולנוכח הלחץ המתמשך מבחוץ הייתה התאגדות מאורגנת של כל היהודים , שחלקם היו מבודדים ומרוחקים אלה מאלה , בעלת משמעות קיומית לשימור זהותם היהודית . כמו כן נהנו כעת הקהילות הקטנות מיציבות גדולה יותר , שאיפשרה את צמיחתן של מסגרות ארגוניות קבועות ויצקה בהן משמעות . תרמו לכך גם ההתפצלות הטריטוריאלית המתקדמת של המדינות הגרמניות ודרישת הריבונות של כל שליט , ויהא אף הקטן בשליטים , שהשפיעו ...
אל הספר