מאורע שהתרחש בראשית המאה הי"ז המחיש ליהודים בגרמניה בפתאומיות מכאיבה את תחילתו של עידן חדש ביחס אליהם . לעת יריד הסתיו של שנת 1603 התכנסו בפרנקפורט ע " נ מיין הוועדים של מספר ניכר של קהילות מדרום הרייך וממערבו , כדי לדון בליקויים מסוימים בחיים הציבוריים ולהחליט על אמצעים לתיקונם . בין עשרים ושישה משתתפי האספה , שחתמו על החלטותיה , היו כשבעה או שמונה רבנים , והשאר היו פרנסים . את המקום הראשון בהחלטות האספה תפס עניין השיפוט היהודי האוטונומי . כמו בהזדמנויות רבות דומות התרו בקהל היהודים במפגיע שיביאו את מחלוקותיהם לא לפני השופטים הנוצרים , אלא רק לפני בתי הדין הרבניים . עבריינים היו צפויים להתראות חמורות ולעונשים כבדים . כדי להגביר את יעילות השיפוט האוטונומי הוענקו לחמישה בתי דין רבניים - בפרנקפורט , בוורמס , בפרידברג , בפולךה ובגינצבורג - סמכויות אזוריות וכן מעמד של בתי דין לערעורים . בנוסף החליטה האספה לייסד קרן למטרות יהודיות פנימיות באמצעות מס כללי : כל יהודי יחויב לשלם מדי חודש בחודשו פפניג אחד לכל מאה גולדן ( זהובים ) מהונו . ועדה המורכבת מאנשים נכבדים וישרים תאמוד את רכוש נותני המם...
אל הספר