הסיפורת המקראית עתירת אנלוגיות , הקבלות בין עלילה למשנה , בין דמות לזולתה . האנלוגיות מיעוטן גלויות , ורובן סמויות . יש שהמספר המקראי עיצב מצב או דמות ופועלה כאנטיתזה למצב אחר או לדמות אחרת ומעשיה . הבריאה החדשה מעוררת בקורא אסוציאציות חד משמעיות למקורה ; עם זאת הדמיון שבין הסיפור החדש לבין מקורו הוא כדמיון שבין דמות לבבואתה במראה . הבבואה מהפכת את קווי תוארו של סיפור המקור . הקורא אשר ייתן דעתו על הזיקה המכוונת שבין שני הסיפורים - המקור ובבואתו - יבחין שהמצב החדש או הדמות שזה מקרוב באה מעוצבים כניגוד לאלה ששימשו להם דוגמה , ויעריך את החדש על יסוד השוואתו לישן ואת הישן על יסוד השוואתו לחדש " . מדי פעם מופיעות בסיפורת המקראית פריסות שלום גלויות מן העבר . " כך בדברי הפלשתים היראים מהופעת ארון ה ' בשדה הקרב : 'בא אלהים אל המחנה ויאסרו י אוי לנו כי לא היתה כזאת אלגמול שלשם . אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה אלה הם האלהים המכים את מ ? ךים ? כל מכה במךבר ' ( שמ " א ד . ( 8-7 י- הפלשתים טעו כעברים לחשוב כי הארון המייצג את נוכחות האלוהים הוא נשקם הסודי של ישראל , ולא השיגו בקוצר דעת...
אל הספר