מעטים הסיפורים במקרא שכותביהם העדיפו לתאר בדיון , ושלא ניסו לצבוע אותם בצבעים היסטוריים . לרוב העדיפו הכותבים המקראיים לספר סיפורים שאינם מנותקים מציר זמן ומציר מרחב מוכר וידוע , אירועים שלכאורה קרו , על פני סיפורים שמלכתחילה ברור שלא היו ולא נבראו , אלא משל היו . דוגמה לבדיון יש במשל כבשת הרש , משל שבדה נתן הנביא כדי להביא את המלך דוד להודאה בחטאו הכפול : ניאוף עם בת שבע ורצח אוריה ( שמ " ב יב . ( 7-1 בדומה לכך משראה יואב , שר צבא דוד , את סבלו של המלך , שהתגעגע לאבשלום בנו - שנמלט לגשור לאחר רצח אחיו אמנון הוא רצה לגרום לדוד להורות להחזיר את אבשלום ממקום מקלטו . לשם כך זימן יואב אישה חכמה מתקוע להופיע לפני המלך כמי שזקוקה להגנה משפטית . האישה בדתה סיפור אישי שהייתה לו זיקה מובהקת ליחסי דוד ובניו , ושתפקידו היה לשכנע את המלך להחז ר את בנו ( שם יג -38יד . ( 24 בשתי דוגמאות אלה אין חולקים שמדובר בבדיון , כי הסיפורים עצמם מעידים על נסיבות חיבורם , אך יש סיפורים אחדים שלמרות הניסיון שנעשה בהם לעגנם בזמן מסוים ובמקום מסוים , מרבית הפרשנים תמימי דעים כי הם משל , כמו למשל סיפור איוב , שכבר א...
אל הספר