ככל שהפליגו חז '' ל בשבחי שמואל , לא חרגו מהגרעין של מסורות המקרא , שלפיו לא חטא הרואה הנביא מעולם , לא סטה מציוויי ה' והיה מכוון מעשיו ( כבתחושה אינטואיטיבית ) לרצון ההשגחה ואף לרמזים שמאחורי הפרגוד . אלה היסודות האידיאיים בהנהגת שמואל , במעשיו ובמרכיבי דמותו , כפי שהיא מצטיירת בספר כולו - מזמן השירות לפני עלי בשילה ועד עלייתו באוב מעברי קכר , מרוגז וזועם . לא דמות חלקה וישרת דרך , לא דמות שלמה , שבלשון "מושכלת" רווחת נוהגים להגדירה כאידיאלית - אלא דמות המעורבת בחיי המעשה ומסתנלת אליהם כדי פשרנות , משום צורכיהם של הבריות . עם זאת , אין הנביא יודע פשרות לגבי מילוי ציוויי ה' לאפיונה של המלוכה , ובעיקר בענייני מלחמה וממדיה - ההכנות למערכת מכמש ומלחמת החרם בעמ לק . וכשהוא גוזר על ביטול מלכות שאול , לפי דבר ה , ' שוב לא יחזור בו ולא יבקש מה' העברת רוע הגזרה . הרבה הצטער עד שקיבל את הדין : "ויזעק אל ה' כל הלילה" ( שמואל א טו , יא . ( אך לאחר שנחרץ הדין , נחסמה הדרך לחרטה ? . בעניין המחלוקת עם שאול מצטייר לא רק שאול אלא גם שמואל כאישיות מסוכסכת ומפולגת , אך במימד של חוויה רחוקה ונעלמת מעין ...
אל הספר