מספרי המקרא רגילים ליצור קשר בין החטא ובין העונש . זהו בראש ובראשונה קשר סיבתי , היינו חטאו של האדם הוא הגורם למפלה או לאסון שיבואו עליו מאת האלוהים . אולם , כדי שיהיה הקשר ניכר , חייב העונש להכיל יסודות דומים לאלה שיש בחטא . כך למשל , חטאו של דוד בסיפור בת שבע ואוריה ( שמואל ב יא , ( מביא על דוד פורענויות הדומות לחטאו : נתן הנביא מבשר לו , כי "לא תסור חלב מביתך עד עולם" וכן "ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעיך ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת" ( שם יב , י-יא . ( זיקה זו מכונה בלשון חז"ל "מי דה כנגד מידה , " היינו "במידה שאדם מודד בה מודדים לו . " לעתים , אין בעונש יסודות דומים לחטא , במהות או בתוכן . גם במקרה זה נוטים מספרי המקרא ליצור דמיון סגנוני מלאכותי , ובלבד שיהיה צד של דמיון , אפילו איננו ענייני , בין החטא ובין העונש . גם בסיפור בית עלי קושר המספר בין חטאיהם של בני עלי ובין העונשים המזומנים להם . מסופר על בני עלי , כי נטלו שלא כדין מבשר הקורבנות מ"כל איש זבח זבח" ( ב , יג , ( וכי "נאצר' את " מנחת ה "' ( שם , יז . ( נבואת איש האלוהים מזכירה גם היא חטא זה : '' למה תב : עטו בזבחי ובמנ...
אל הספר