נבואה זו עיקרה תוכחה נגד גירוש הנשים הישראליות , שהנביא מכנה אותן ( ביחס לבעל ) " אשת נעוריך" ( ב , טו , ( ונגד נישואי התערובת : " ובעל בת אל נכר" ( פסוק יא ? . ( תופעת נישואי התערובת מצטיירת במלוא חומרתה בספר עזרא , שמלאכי קדם לו כנראה בכמה עשרות שנים , ואפשר להסיק מכך שתוכחת מלאכי לא הביאה לפתרונה . אף ייתכן שבעיה זו החריפה בימי עזרא , או שרק ההדגשים של שני האישים הללו , עזרא ומלאכי , היו שונים ולפיכך נוסחו דברי עזרא בחומרה רבה יותר . אך בעוד שעזרא רואה את החטא בעצם נישואי התערובת , אצל מלאכי אין היבט זה אלא נלווה לבעיה העיקרית , בעיית גירוש הנשים הישראליות . ? כפי שציינו כבר , קביעתו של מלאכי : "כי שנא שלח אמר ה ' אלהי ישראל ... ונשמךתם ברוחכם ןלא תבגדו" ( ב , טז ) היא יחידאית בספרות המקראית בכל הקשור לגירושין ויש בה משום ניגוד מסוים לאמור בדברים כד , א -ד על הסדרי הגירושין . נראה שתופעת השילוחין היתה חוקית , אך רווחה גם גישה ששללה אותה מבחינה מוסרית . המשכה של גישה זו , הבאה לידי ביטוי בדבריו הנזכרים לעיל של מלאכי , משתקף מאוחר יותר בדברי ישו : "ולכן את אשר חבר האלוהים אל יפרד האדם...
אל הספר