בלשונו של מלאכי יש סממנים מסוימים של הלשון המקראית המאוחרת . אחד ממאפייני סגנונו הוא הוויכוח עם שומעיו : הוא קובע קביעה ומסמיך אליה דברים שאמרו השומעים בלשון שאלה בתגובה לקביעה זו . משאלה זו שלהם ניכר שהם אינם מקבלים את דבריו , ועל כן הוא מגיב עליה פעם נוספת ומבסס בכך את דבריו הראשונים . נוסחה זו של ויכוח , המתאפיינת ב"ואמךתם , " חוזרת ונשנית עשר פעמים בספר מלאכי . בפעם הראשונה היא באה בפתיחת הספר , לאחר שקבע הנביא שה' אוהב את עמו ; אז מתנצחים עמו בני העם בשאלה השגורה על פיהם : "במה אהבתנו " ? ( א , ב . ( בנבואה הבאה , שבה תוקף הנביא את הכוהנים ומכנה אותם "בחי שמי " ( פסוק ז , ( שוב אין הם מסכימים עמו : "ואמךתם במה בזינו את שמך ? ( פסוק ו . ( וגם על הדברים שהוא מביא בתשובה לשאלתם הם שבים ותמהים : "ואמךתם במה גאלנוך " ? ( פסוק ז . ( והוא שב ומנמק את דבריו , ואפילו מנסחם באופן הבא כביכול לשתפם בשיפוט מעשיהם . "וכי תגשון ... אין רעל ... וכי תגישו ... אין ךע ל" ( פסוק ח . ( גם בהמשך חוזר מלאכי ותוקף את הכוהנים על חללם את שם ה' בהקריבם קורבנות לא ראויים על מזבחו ( פסוק יב , ( וגם במקרה זה ה...
אל הספר