בענין הודעת העתידות כסימן לנבואה , מציב הרמב"ם בפנינו שאלה , שממנה תוצאות להבנת תפקידה של הנבואה בישראל . הגדת עתידות , טוען הרמב"ם , היא הרי "מקצוע" מוכר , שאי אפשר להתייחס אליו בביטול גמור . אכן קיימת תופעה של הגדת עתידות מוצלחת על ידי " בעלי כוחות נפשיים" למיניהם , מהם מומחים פחות ומהם מומחים יותר . וצריך , איפוא , להבין : מה בין הגדת עתידות לבין נבואהו בהקדמתנו נותן הרמב"ם הבדל מעשי : הנביא , באשר הוא שליח ה , ' צודק בכל ייעודיו עד האחרון שבהם , ואילו "בעלי הכוחות הנפשיים" בהכרח טועים במקצת ייעודיהם , '" מאשר' - ולא כל אשר . " את ההבדל המהותי מסביר הרמב"ם ב'מורה' ( ח"ב פל"ז . ( הוא מדבר על השפע האלוהי אשר באמצעותו משכיל האדם , וכותב : " ואחר זה תדע , שזה השפע השכלי , כשיהיה שופע על הכח הדברי = ) השכלי ) לבד , . 13 ע' דרשות הר"ן , דרוש י"א וי"ב , שהקשה על הרמב"ם קושיה לוגית : מהמשפט "אם א' אז ב - "' לא נובע : "אם ב' אז א ''' ( במילים אחרות : תנאי הכרחי אינו בהכרח גם תנאי מספיק . ( למשל : מהמשפט "אם ראובן צדיק - אזי ראובן שומר שבת" - לא נובע : "אם ראובן שומר שבת - אזי ראובן צדיק" ( ש...
אל הספר