פרק שלושה עשר תפילת "שמונה עשוה " - ההיענות על ידי "הטומת " זמן הגאולה השלמה ש > אה של תפילת שמונה עשוה : התרוממות לקראת הגאולה " הטרמת" זמן הגאולה המתעצמת בברכותיה האחרונות של תפילת שמונה עשרה היא שיקוף של חזון השלום והשלמות המובטח לעתיד לבוא על ידי הנביאים ביכולת רגשית , דמיונית והגותית סמלית שמכשילה דרך " עבודת האלוהים" בתחינה , בשירה וברינה . המתפלל מרומם את עצמו אל אלוהיו במילות שיר של שבח ותודה ובנגינות של געגועים וערגה , מתנשא על גל רגשותיו הגואה אל פסגתו , חווה ברגשו ובהגותו את התפשטות נפשו "אל מעבר" ואת יציאתו "מגדר עצמו" אל ספירה רוחנית שלמעלה מאופק ההשגה החושנית שכלית , שבה הוא טועם "אחד משישים" מהאור , השמחה , העונג , השלמות והשלום שאליהם הוא נכסף ומובטח שיגיע בעתיד שמעבר לכל "עכשיו" ובמרחב שמעבר לכל "כאן . " היכולת הרוחנית השירית נבואית להתרומם ולהטרים את התממשות העתיד הרחוק מוטבעת באדם באשר הוא היצור שנברא "בצלם האלוהים , " כי נפשו נכספת אל המקור שממנו באה . תפילת "שמונה עשרה" אינה מגדירה את רעיון ההטרמה כי אם מגשימה אותו במחווה השירית שאליה היא מתרוממת בסיומה , תוך כדי ה...
אל הספר