... ומצבו של הסופר

... ומצבו של הסופר יש מי שמופתעים שאין לנכבש ספרות חיה בשפתו שלו . כיצד יפנה אליה בעודו מזלזל בה , כפי שהוא מזלזל במוזיקה שלו , באמנויות הפלסטיות שלו , בכל תרבותו המסורתית ? עמימותו הלשונית היא גם הסמל וגם אחת הסיבות העיקריות לעמימותו התרבותית . ומצבו של הסופר הנכבש מיטיב לבטא זאת . אמנם די בתנאיו החומריים של הקיום הנכבש להסביר את נדירותו של הסופר . דלותו הקיצונית של הרוב הגדול מצמצמת בצורה ניכרת את הסיכויים הסטטיסטיים לראות בלידתו ובגדילתו של סופר . אך ההיסטוריה מלמדת שדי במעמד מיוחס אחד לספק אמנים לעם שלם . למעשה , תפקיד הסופר הנכבש קשה מנשוא : הוא מגלם את כל העמימויות , את כל היעדר אפשרויותיו של הנכבש - עד כדי קיצוניות . נניח שלמד לתפעל את שפתו , עד שיוכל ליצור אותה מחדש בתוך יצירות כתובות ; נניח שניצח את סירובו העמוק להשתמש בה . למי יכתוב ? בעבור איזה קהל ? אם יתעקש לכתוב בשפתו , הוא נדון לדבר לפני קהל של מאזינים חירשים . העם בור ואינו קורא שום שפה , הבורגנים והמלומדים אינם מבינים אלא את שפת הכובש . נותר לפניו מוצא יחיד , שנוהגים להציגו כטבעי : שיכתוב בשפת הכובש . כאילו לא ימיר בכך...  אל הספר
כרמל