פרק ד : בקשה ותהילה . 129 המשורר אמר בסיום הפרק הקודם , שהאל טיהרו מן החטא כדי שיוכל 'להודות לאל צדקו ולעליון תפארתו . ' לפיכך הוא פותח בפרק הזה בשבח והודיה על חסד האל , או , ביתר דיוק' על מתן הדעת , שהיא אחד הסימנים המובהקים של חסד זה ( עיין , ( 6 3 , 11 ואומר : 'ברוך אתה אלי הפותח לדעה לב עבדכה' ( שורה . ( 16—15 מכאן ועד סוף הפרק הוא מוסיף לפנות אל האל בלשון אתה , שלא כדרכו בשאר השירה , שבה הוא מדבר על האל בלשון הוא . אולם דברי התודה הם קצרים , והוא ממשיך חזקה בבקשה . בזכות הענקת הדעת הוא אוזר עוז ומבקש מאלוהיו , שכל מעשיו יהיו מעשי צדקה , ושתתקיים בו הבטחת האל 'לבחירי אדם להתיצב לפניכה לעד' ( שורות . ( 17—16 שהרי , כך הוא ממשיך ומנמק , בלי רצונו של האל 'לא תתם דרך' האדם , כיוון שכל הנעשה בעולם נעשה אך ורק על פי רצונו של האל ( שורות . ( 18—17 אין בנבראים מי שיוכל מכוח עצמו להתבונן ברזי האל הנפלאים ( שורות t ( 20—18 לא כל שכן האדם שהוא יצור שפל' שנעשה מן העפר ושסופו אל העפר . מתברר שדברי השבח משמשים פתיחה בלבד . בדברי הבקשה אנו יכולים לראות את עיקר כוונתו של המשורר ! אולם רוב דבריו מו...
אל הספר