זה . הנצח אינו זמן בלתי מוגבל אלא על זמני , ומאפיין את אופנות ההוויה של העולם הבא . מצרים סוגדת לנהר , כלומר , אדם המשועבד לגלות סוגד לזמן של העולם הזה , ובה בעת מנותק מנשמתו הנצחית . העברים מאיימים על פרעה וכיוון שאינו מבין את המציאות שבאה מעבר לנהר , הוא מבקש להטביע את העברי בתוכו . האני שלנו נבהל מסימני החירות שבתוכנו , מן האיתותים שעולים מהנשמה , השייכת למציאות מעבר לזמן ולריבוי הנגלה . פרעה משליך את הןכרים אל תוך הנהר . הוא מטביע את הזכר , את סימני ההוויה הקיימים בעולם הזה כזכר עמום בלבד , בתוך נהר הזמן . על ידי כך הוא מפריד את הזכור מהשמור , ומבקש לצמצם את קיומו לאופנות העשייה . אלה התקופות בחיינו שבהן אנו חיים בערפל , תועים בעבודה ובבילויים סתמיים , מתוך חרדה עמוקה מן הרוח החיה בתוכנו . פרעה מדגיש : "ואת הבת תחיוך . הוא רוצה לקיים אך ורק את הבית , את הצד הנגלה של העולם הזה . המדרש מספר שפרעה החיה את הבנות לשם גילוי עריות . כלומר , הוא משתמש בנגלה כמטרה לעצמה כאילו יש רק חיים בתוך הזמן , ואין זכר לא' בעולם . התוצאה היא עקרות רוחנית כי למען הפוריות והיצירתיות על הזכר למלא את הנקבה...
אל הספר