כמו בארץ ישראל , גם בבבל ר ' חנינא הוא בעיקר מוסר של תודת רבי , או מעיד על ימיו כשהיה תלמידו . החידוש של בבל הוא בתחום היחסים ששררו ביניהם : לפי הבבלי לא העיב על יחסיהם שום מתח של אירוע בעכר ; אדרבה , רבי הוקיר את כישוריו של ר ' חנינא תלמידו ומינה אותו בצוואתו ליורשו בתפקיד ראש הישיבה . תלמידי רבי הנזכרים בארץ ישראל ובבבל הצד השווה לשבעה מבין שמונה החכמים בסעיף זה הוא הגדרתם כחכמי דור המעבר שבין התנאים לאמוראים . הגדרה זו נשענת על שורת המסורות עליהם במחיצת רבי , ועל דברים שמסרו בשמו . שבעת החכמים ( לפי סדר יורד של מספר המסורות ) הם : אבדן ; ר ' יצחק רובא ; ר ' רומנוס ; ר ' יוסי בן שאול ; ר ' הלל בן ר ' וולס ; ר ' אפס ; אכוה ( אבי ) דשמואל . השמיני הוא ר ' יוחנן , אמורא מהדור השני , והמסורות עליו יוצגו בסוף הסעיף . דיוקנו של רבי כמורה נשכר מעצם אזכורם של חכמים אלה כתלמידיו , אך במסורות בסעיף זה יש גם פן של דרכו כמורה וגם הד לאורח החיים בחוג תלמידיו . אבדן בירושלמי יש שתי מסורות על אבדן . תפקידו כאמורא של מוצאי שבת ) בטרם תום השבת , תפילתו תקפה : " רבי מפקד [ מצווה ] לאבדן אמוריה אכריז ק...
אל הספר