לוחמה חשאית 230 בתחילת דצמבר 1941 הגיע דמיינובה לבית היתומים של מנזר נובודביצ'י כשהוא במדים . הוא סיפר לבוריס סדובסקי ולחבריו שהוא קיבל זימון לשירות צבאי ועליו לעזוב לחזית . הוא גם סיפר להם שאין בכוונתו להילחם, כי אם לערוק לגרמנים בהזדמנות הראשונה . חבריו הסכימו לצעדו . באמצע דצמבר 1941 הובא דמיינובה לחזית ליד מוזהייסק ( Mozhaisk ) שבאזור מוסקבה . הוא הצטייד במגלשות סקי ועל מקל הסקי תלה מגבת לבנה . כשהוא התקרב לקווי הגרמנים הוא צעק : "אל תירו ! אני נכנע לכם ! " הוא דיבר גרמנית עוד מילדותו . בתוך השוחות הגרמניות הוא טופל תחילה כשבוי רגיל . אבל הוא המשיך לטעון בעקשנות שהוא ערק בכוונה ודרש משוביו לדבר עם קצין מודיעין של האבוהר ולהעביר לו מסר חשוב . לאחר שנשלח למחנה ריכוז ליד סמולנסק ( Smolensk ) הובא דמיינובה בפני קצינים של האבוהר . הוא עבר חקירה קשה וברוטלית . הם איימו עליו ודרשו שיספר את האמת על מי שלח אותו, אחרת יהרגו אותו . הוא נלקח לחצר והועמד מול גדר עץ, כשלפניו שורת חיילים חמושים . נשמעה פקודה וצרור יריות נורה . דמיינובה היה משוכנע שהגיע לסוף חייו ואז הבין שהיריות נורו מעל לראשו . ...
אל הספר