109 חשתי שייאוש גדול משתלט עליי וחששתי לחזור לחיים הרגילים בתום הסדנה . התחושה הייתה שאני נחותה ומיותרת . כאשר סיפרתי זאת לחברה אחרת שהשתתפה בסדנה, היא הגנה על א' באומרה שהיא עסוקה מאוד ושעליי להבין אותה . הרגשתי חסרת אונים . גם חברה זו לא מבינה אותי . כעסתי גם עליה . נשארתי לבד, עם כאב גדול ועם השפלה עמוקה . חשתי שאין מי שמתחשב ברגשות שלי . באותו ערב, בעת קבלת שבת, חוויתי רגע אחד של הקלה ושל אהבה כאשר מישהו, מבלי לדעת מה עובר עליי, ניגש אליי וחיבק אותי . החיבוק הזה נתן לי כוח . ניגשתי לאותה חברה שקודם חשתי שלא הבינה אותי וחיבקתי אותה . מייד אחר כך ניגשתי לא' וחיבקתי אותה . היא התרגשה מאוד ואמרה, "את גדולה, עוד לא הגעתי לרמה שלך שאוכל לבוא ולחבק אותך, אך תדעי שלא יעזור לך, לא תוכלי למנוע ממני לאהוב אותך . " התרגשתי מאוד מהתגובה שלה והרגשתי הקלה, אך הכאב עדיין נותר . ידעתי שלכאב אין קשר לאותה א', אלא למשהו עמוק בתוכי . ביקשתי טיפול דחוף אצל אחד המטפלים . בעודי כותבת את הדברים אני מבינה שוב עד כמה הרגשות שהציפו אותי לא היו פרופורציונליים ביחס למה שקרה, אך אני יודעת שדברים כאלה קורים לי ....
אל הספר