122 | משה גרנות ימי נחמיה ( ראשית ישראל, ע’ 11 , 19 , 39 , 82 - 83 , 102 , 150 , 172 , 294 , 307 ) . הטענה הפנטסטית הזאת נסמכת על ידי המחברים על שתי ”ראיות”, כדלקמן : א . ”ראיה” ראשונה היא שאין ראיות ארכיאולוגיות על בנייה מונומנטאלית בימי דוד ושלמה, וגם מה שנחשב עד לא מכבר לבנייה מימי שלמה ( חצור, גזר, מגידו ) , הסתבר כשייך לימי בית עמרי . הסקרים הארכיאולוגיים מדברים על אוכלוסייה מעטה ביהודה במאה ה - 10 ( כחמשת אלפים בירושלים ובחברון, ולא יותר מעשרים אלף בכפרים שמסביב ) . דוד ושלמה אינם מוזכרים בשום תעודה של המעצמות בנות הזמן, לעומת מלכי ישראל מהמאה ה - 9 וה - 8 המוזכרים בכתובות אשוריות . אין ראיה ארכיאולוגית כי שתי הממלכות היו מאוחדות, וירושלים לא הפכה לעיר של ממש אלא מהמאה ה - 8 ואילך . קודם היא דמתה לכפר קטן, ועובדה זאת אינה מתיישבת עם הפאר וההדר שספרי שמואל ומלכים מייחסים לירושלים של ימי דוד ושלמה ( ראשית ישראל, עמ’ 21 , 135 , 140 , 146 , 149 , 163 - 164 , 191 - 192 , 235 , 315 ) . כמו כן, אין ראיות ארכיאולוגיות שהיו יציאת מצרים, נדודים במדבר, כיבוש הארץ בידי יהושע ( שם, עמ’ 75 , 1...
אל הספר